מה אם לא היה אמוג'י – אהוד קינן

תמלול מלא של הפרק

שלום וברוכים הבאים לעוד פרק של מה אם –פודקאסט על סיפורים מהיסטוריה אלטרנטיבית. אני רותם יפעת כרגיל ואיתי היום אורח שעבר תלאות כדי להגיע לפה היום, אהוד קינן.

אהוד: היי מה עניינים?

רותם: אני בסדר, מה קורה?

אהוד: בסדר, בסדר. אתה עברת את התלאות, אני ישבתי באוטו.

רותם: כן, היה לנו פה דרך להגיע להקלטות. מה אם היינו צריכים להקליט בתכנון המקורי, אבל לא נורא. אנחנו פה היום, נדבר על אמוג'יס.

אהוד: כן.

רותם: מה אם לא היה אמוג'יס. 

אהוד: אוי ואבוי. 

רותם: באמת אוי ואבוי. אולי רק שתי מילים עליך, חצי מהפודקאסט "לואו בטרי",

אהוד: נכון.

רותם: עיתונאי בעברך.

אהוד: כן. היום במאי ועורך תוכן. 

רותם: ובעברך גם סטודנט שלי.

אהוד: אכן.

רותם: זה גם חשוב. כן, אבל איש אני חושב, שחי את עולם הדיגיטל, עולם התרבות הדיגיטלית כבר עשרות שנים בקלות.

אהוד: אפשר להגיד עשרות, כן, זה פתאום, אני חושב על זה שהחיבור הראשון לאינטרנט היה 96'-97' משהו כזה. זה כבר בעשרות.

רותם: אני זוכר כאילו באטלנטה עקבתי אחרי (01:41) כאילו לא היה מעניין אז, אבל היה את זה כאילו. וכמובן עשינו עוד כמה דברים שפחות נדבר עליהם. אבל היום נדבר באמת על אמוג'יס. אנחנו כן הולכים לדבר על תרבות האינטרנט. צריך לחשוב מה אם לא היה אמוג'יס. כביכול אפשר לחשוב שהעולם היה ממשיך כנראה כהרגלו, לא היה משפיע על האבולוציה אבל הוא היה משפיע על הרבה דברים.

אהוד: בהחלט. 

רותם: אז כדאי קודם כמו תמיד בעצם לדבר על מה זה בכלל אמוג'יס ואיך הגענו  לשם. כי אמוג'י היא דרך של שפה. עכשיו, שנינו לא מומחים לשפות, אנחנו לא בלשנים, אבל אנחנו משתמשים בשפה, אנחנו משתמשים אקטיביים כבר 37 שנה, 38, משהו כזה בערך אני חושב בעזרת השם. עוד לפני זה, אז אנחנו מבינים איך זה עובד. 

אהוד: כן. 

רותם: למדנו קצת סטרוקטורליזם לצערנו, לשמחתנו, תלוי את מי שואלים. אז אנחנו נתחיל ונדבר רגע בכלל איך התחילה האנושות לתקשר בצורה שהיא ויזואלית? 

אהוד: כן. 

רותם: אז דבר ראשון שכולנו אני חושב מכירים, ציורי מערות מה שנקרא מכל מיני סוגים, נכון? יש כמה סוגי ציורים במערות.

אהוד: יש את ההירוגליפים שזה הקלאסי שממנו בעצם הגיעו לכאורה האימוג'ים, שנועדו לתאר בהתחלה בין השאר תבואה. זאת אומרת, כשהבן אדם הפסיק להיות צייד-לקט וגילה שאפשר לגדל חיטה ולהישאר באותו מקום, הוא היה צריך לתעד כמה חיטה יש לו. 

רותם: כנראה זה היה יהודי רואה חשבון מעירק או משהו כזה. בשנת 3250 לפנה"ס. 

אהוד: כן. 

רותם: זו המטרה שלהם. אנשים אמרו רגע, אוקיי. כי לפני זה אנשים הרי, יש פה משהו מטורף להגיד, סטוריטלינג קיים לא רק בחמש שנים האחרונות מאז שהפך לבאז וורד, אלא למעשה זה קיים די מאז ומעולם. אנשים היו משתמשים בסיפורים כדי להעביר תרבות, מסורת, חוויות, אבל פה צריכים משהו אחר כי לא מספיק שאני אעביר את זה מדור לדור ואני אפקשש כי איך נוצרים מיתוסים, היו מספרים סביב המדורה על המבול הענק שהיה. היה איזשהו מבול, אבל הוא לא בדיוק עשה את מה שהוא עשה. אז לא אכפת כשמדברים על מיתוסים ועל דתות, לא אכפת שזה יעלם. אבל I DON'T FUCK WITH MY תבואה, נכון? אז התחילו לדייק את זה קצת. 

אהוד: התחילו לדייק את זה וזה מעניין שהיום חוקרי שפות ולא משנה אם זו שפה הירוגליפית או שפות יותר מתקדמות ובלשנים, מה שאמרת שאנחנו לא. הם צריכים כמה שיותר מזה כדי לדעת לייצר את המשמעויות וגם אז לא תמיד יודעים לייצר את המשמעות האמיתית. והמצחיק הוא שזה נכון. נגיע לזה בהמשך וניתן את זה בקטנה, שזה נכון גם להיום. גם אם היום אני אראה הודעה שנכתבה לפני שעה באמצעות אימוג'י בין השאר, אני לא בהכרח אדע את המשמעות שלה ויכול להיות שיהיה לי יותר קשה לפענח אותה מאשר הודעה מלפני 3000 שנה שנכתבה עם ציור של גל ושל חיטה ושל איש שמזיז ידיים לצדדים. 

רותם: שמה זה נראה לך אומר? הגל, איש, חיטה, ידיים? או שסתם זרקת?

אהוד: תברחו, יש סופה והיא תשמיד לכם את כל התבואה, מה זאת אומרת. 

רותם: כמובן. דרך אגב, זה נכון גם, ההקשר הוא חשוב מאוד להגיד אם כבר אנחנו פה פותחים את זה. הקשר זה גם חשוב להודעות כתובות, מילים, כי אני נגיד רואה לפעמים כל ה-OTHERS DAYS  או MEMORIES בפייסבוק, ואני לא מבין מה רציתי כי אני כותב הרי בדיחות שעושות רפרנס למישהו או משהו שקרה בעולם ופתאום אני לא זוכר על מה אני מתייחס שם. אז גם ההקשר הוא חלק חשוב מאוד מלהבין שפה ולא רק הצורה הגרפית שלו לצורך העניין. 

אהוד: כן, כן. והצורה הגרפית, יכולות להיות לה שתי משמעויות, או פונטית. זאת אומרת, יותר משתי צורות בעצם אם נפתח את זה יותר לשפה, אבל הצורות העיקריות זה פונטית. זאת אומרת, האות ג' היא גה ואות ג' יכולה להיראות כמו גג שמסתתרים תחתיו. זאת אומרת, המשמעויות יכולות להיות, לפענח מתוך זה הגייה,

רותם: שזה רוב השפות היום בעולם. רוב האלפבית היום בעולם. זאת אומרת, עברית, אנגלית, כל השפות האירופאיות. יפנית וסינית ככל שאני יודע קצת שונות בזה, נכון? הן משלבות עד כמה שאני מבין, אני באמת לא...נכון? 

אהוד: נכון, הן משלבות ציורים ובעצם משם הגיע האמוג'י. המשמעות של זה היא ציור כתב. ציור סימן כתב, זו המשמעות של המילה והאמוג'י באמת הגיעו מיפן. אתה רוצה שנדלג לשם? נעבור קצת על?

רותם: לא, רגע, תכף. אבל כן, זה מתחבר לזה. אבל באמת ההירוגליפים, הם שימשו גם לטקסים כתיים. זה גם מקור השם, תחריט קדוש. זאת אומרת, כן. הדת אמרה בואו ניתן משהו קצת יותר מקובע ואז נאחז כנראה באנשים עוד קצת. אז זה עוד דבר ואולי הכי חשוב להגיד וזה נכון להרבה דברים בהיסטוריה, בהתפתחות היסטורית. הם לא נעלמו. זאת אומרת, הם בדיוק עדיין פה. עוד לפני האימוג'יס. רגע נשים אימוג'יס בצד כי אם לא היה אימוג'יס עדיין היה לנו הירוגליפים. כי היה לנו תמרורים. הם סוג של הדבר הזה. זאת אומרת, אני אפילו שם בצד רגע את הכוכב של הערב. 

אהוד: כן. 

רותם: תמרורים הם הדבר הזה. 

אהוד: הם הדבר הזה. הם מערכת סימנים שאנחנו אם אנחנו חוזרים שנינו לתקופת הלימודים, מסמן, מסומן. אז מערכת סימנים שהיא שפה שהיא באופן מסוים בינלאומית, אבל גם שם יש ניואנסים. זאת אומרת, בארה"ב תמרורי עצור, כתוב עליהם המילה STOP ואילו בארץ ובמדינות אירופאיות יש רק תמונה של כף יד. ומה שיפה זה שזה נלקח אם אני ממשיך עם המילים שלמדתי לפני עשר שנים בתואר של סימולקרה, בתוכנת שפת התכנות סקרץ' יש כפתור שהוא מתומן אדום שהוא אומר STOP לעצור תהליך של ריצה שהוא בעצם מחווה לתמרור. שהתמרור הוא מחווה למחוות יד. זאת אומרת, איפשהו המסומן המקורי הולך לאיבוד. 

רותם: כן, אנחנו לא זוכרים מה זה. כמו אם רגע אנחנו גם קופצים פה, אני חושב שהדוגמא הכי טובה, לא משנה שהמאזינים שלנו מכירים את זה, אבל הסימן של שמירה שהיום בכלל לא קיים, היה דיסקט והוא היה קיים בתור דיסקט שכבר שנים לא שמענו על דיסקטים. 

אהוד: נכון. ושפופרת טלפון כחיוג. זאת אומרת, יש הרבה סימנים שנשארו, 

רותם: והדבר שמסמנים לא קיים, אבל אנחנו יודעים שמסמנים משהו שהוא מעבר לאובייקט. טלפון שפופרת לא מציין רק טלפון שפופרת, הוא מציין שיחת טלפון ודיסקט מסמן לשמור תוכן. אז קצת אחרי ההירוגליפים הגיע כתב היתדות. הוא מתחיל 500 שנה אחרי, אפילו לא, ב-3000 לפני הספירה. הוא כמובן התקיים במקביל, כן? כי זה מגיע ממקומות שונים. הוא דרך אגב, קצת דומה לחומוס, הוא מזרח תיכוני, הוא מגיע מאזור מסופוטמיה, סוריה, פרס ואררט. והוא התקיים קרוב ל-3000 שנה. ואז לחלוטין סופית האלפבית החליף אותו, אבל הוא כבר משהו שהרבה יותר מופשט. חשוב להגיד למרות שכולנו יודעים את זה כנראה, האלפבית מייצר ג' מופשט, חסר, הוא מייצג ג' כי החלטנו שהוא ייצג ג'. אין קשר בין התנועה גה ל-ג'. 

אהוד: בהחלט אין. אין שום משמעות. זאת אומרת, היה משמעות פעם לפי, משמעות פונטית למילה שזה דומה לה, אבל השפה התפתחה והתפתחו שפות אחרות, אז זה כמו הדיסקט. האות ג' היא כמו הדיסקט. פעם היה ג', משהו איזה כלי חקלאי שנראה כמו ג'. 

רותם: יש בסרט "הנוקמים מלחמת האינסוף" יש שם קטע שאומרים (00:09:05) משהו כזה. ואז מישהו אומר לו "It's a made up word" והוא אומר לו "כל המילים הן מילים מומצאות" אז על אותו עיקרון כמעט.

אהוד: אז קפצנו 500 שנה לגוטנברג ממציא הדפוס,

רותם: זה בכלל התחיל להיות, דרך אגב, אולי כן חשוב להגיד שתי מילים אולי על כתב גם בשלב של גוטנברג, אבל גם לא כולם יודעים לכתוב.

אהוד: נכון.

רותם: גם בתקופת היתדות והציורים, זה לא כזה, אתה לא בא האחיינית שלי מציירת ציור והנה אתה הבנת. זה צריך להיות משהו מוסכם אז היה לוקח זמן, היו אנשים שזה היה המקצוע שלהם לאורך אלפי שנים. גם כשהיה את הכתב, לא כל אחד ישב וכתב. לא כל אחד ידע לקרוא גם. חשוב לזכור, זה מבדיל מעמדי באותה תקופה. 

אהוד: כן, כן, אבל אני אומר, הזכרת קודם את ענייני הדתות, אז בדיוק גוטנברג בזה שהוא הפך את הקריאה למשהו פופולרי ופתאום ידע, זאת אומרת, באותו רגע שיצאה מכונת הדפוס הדפיסו אלפי ספרים וכולם יכלו לקרוא אותם ודווקא הספר הראשון היה התנ"ך. 

רותם: זה לא מקרי. 

אהוד: אבל אחר כך המידע הפך להיות משהו שהוא פופולרי וכל אחד יכול לקחת ספר ולקרוא ולרכוש ידע והוא לא שבוי של מי שמעליו בהפגנת הידע ולומד רק בעל פה את המיתוסים שהלכו לאיבוד. והמהפכה השנייה שקשורה לגוטנברג זו בעצם מהפכת האינטרנט שתלוי איפה אתה סופר, אבל התחילה איפשהו בשנות ה-70' והפכה לפופולרית באמצע שנות ה-90'. תחילת שנות ה-2000 הגיע האינטרנט המהיר וכל התהליך הזה התחילה התקשורת. אחת התקשורות הראשונות באמת הפופולרית הייתה בי.בי.אסים שזה ממשק דוס. אגב דיסקטים, ממשק דוס זה אך ורק אותיות ומספרים וכל מיני שטרודלים וכאלה. 

רותם: שיוצר כל מיני צורות כאלה מוזרות ומגניבות. זה די פשוט ממשק טקסטואלי. אתה לא אומר דוסים במובן חרדים, אלא מערכת הפעלה דוס, כולם כבר מכירים אני חושב. אולי אפילו מי שהוא בן 30 אולי יצא לו להיתקל בדוס. אבל זה פשוט ממשק טקסטואלי.

אהוד: טקסטואלי לחלוטין, כן היו, אני זוכר שהיו קווים, פינות וריבועים וכל מיני כאלה שמבוססים אתה יודע, על מטריצת הפיקסלים שיש שם שכן אפשר לעשות איזשהם איורים. כי נגיד רצית בתוכנות שמבוססות על דוס ובי.בי. אסים לעשות מסגרות, ריבועים, חלקים כהים, חלקים בהירים, זאת אומרת, היה איזשהם דברים נוספים, אבל בגדול זה היה רק אותיות, מספרים ותווים מוכרים, סימן קריאה, מירכאות, סוגריים וכו'. וזה מאוד, מאוד הגביל את התקשורת, אבל בתוך הדבר הזה נוצרו אמוטיקונים. ונוצרו קיצורים. זאת אומרת, קיצורים כמו נגיד AFK זה AWAY FROM KEYBOARD וW והספרה 8 זה WAIT תחכה. מה שאנחנו קוראים שפת ליט או שפת פקצות. זאת אומרת, היא התחילה אי שם בשנות ה-80'. והאמוטיקונים זה תלוי באמת איפה אתה מתחיל לספור. כי תאורטית יש תמלול של נאום של לינקולן מ-1862 שבו יש סמי קולון, נקודה, פסיק וסוגריים. וזה נראה כאילו מישהו קורץ או מחייך בסוף האמירה, אבל מישהו טוען,

רותם: רוצה ללכת להצגה היום בערב?

אהוד: (צוחק) כן, בן דודי האמריקאי, נשמע הצגה מעולה. אבל מישהו טען שזה כנראה היה טייפו. מאוד הגיוני במכונות דפוס ישנות, אז אתה יודע, הקלדת משהו בטעות ואין לך עכשיו זמן ללכת לתקן את זה ולהקליד את כל השורה מחדש. אז פשוט זרמו עם זה. אז יכול להיות, זה מתישהו בין 1862 לבין שנות ה-80' של המאה הקודמת נכנסו האמוטיקונים. 

רותם: כחלק באמת התרבות כתיבה האינטרנטית, חשוב להגיד, מקומות כמו IRC השתמש בזה גם הרבה. זה משהו שאנחנו אולי מכירים פה גם קצת, אני חושב שיותר אנשים מכירים IRC מ-BBS. זה גם מקום הרבה יותר דינמי. אני רוצה גם להגיד איזה שתי מילים ככה על טכנולוגיות וגם הזכרת את גוטנברג, כמעט הזכרנו אותו לשניה, אבל גוטנברג זו באמת אולי המהפכה הכי חשובה של הטכנולוגיה האנושית כמעט כי הוא באמת שינה את האופן שבו מתקשרים ואפשר להפיץ. חשוב להגיד, כמו שאמרנו, הסיבה שאנשים לא קראו הרבה לפני גוטנברג ולא כולם למדו קרוא וכתוב כי לא היה להם סיבה. אם אין לך נגישות לספר, אז למה שתדע לקרוא? ברגע שגוטנברג אמר הנה, אפשר להפיץ יותר ספרים ליותר אנשים, יותר אנשים נהיים קוראים. דבר דומה קרה עם האינטרנט. צריך לזכור, ה-BBS וה-IRC והיוזנטים וכל צורת תקשורת וה-ICQ  אפילו, כל צורת תקשורת ישנה שלפני האינטרנט המהיר ולפני הסמרטפונים היא הייתה לגיקים פלוס כאילו.

אהוד: הייתה למעטים. היא גם עלתה הרבה כסף. ז"א, שילמנו עד תקופת חיינו שילמנו על חיבור לאינטרנט לפי דקה. אפילו לא לפי שעה. ז"א היה כמה שקלים לפי דקה או לפי רבע שעה כמו חניונים וזה. ז"א, זה משהו שהוא לא היה, גם כשהוא התחיל להיות פופולרי ולהיות נגיש, הוא עדיין לא היה נגיש עד הסוף ורק המעבר בעצם אתה יודע, לקווים לאינטרנט יותר מהיר גרם לזה להיות הרבה יותר פופולרי והרבה יותר נגיש. ומה שהפך את זה לעוד יותר זה הטלפונים הסלולריים שהתחילו ב-2006-2007, האינטרנט המהיר האמיתי בסלולרי, סמרטפונים. ז"א, זה עדיין היה דור שני-שלישי וגם שם הטלפונים היו יקרים. אז כשהתחילו אני חושב שרק בעשור וקצת האחרונים כשהתחילו להיות טלפונים באמת ב-50 ו-100 דולר שאתה יכול דרכם להתחבר לאינטרנט וכל הפרויקטים של אינטרנט בכדורים פורחים וסלולר וכו', אז העולם המערבי, רוב העולם המערבי כבר מחובר לאינטרנט. המדינות היותר עניות זה עדיין לא נמצא שם. 

רותם: למרות פרויקטים גם של פייסבוק, של פייסבוק לייט וכל מיני כאלה שמנסים לתת אפשרויות. וחשוב להגיד, גם נהיו מכשירים וגם נהיו אפליקציות שנותנות לאנשים סיבה להיות באינטרנט. ז"א, פייסבוק הוא עדיין אחד המושכי זמן הכי גדול בתולדות האנושות. אז התחלנו לדבר על אמוטיקונים. 

אהוד: כן. אז בשנת 82' פרופסור למחשבים בשם סקוט פלמן הוא הציע, הוא שלח הודעה. הוא אמר "חבר'ה, בואו נשתמש, נעשה נקודתיים, קו, סגור סוגריים כחיוך :-) ונקודתיים, קו, פתח סוגריים כעצב :-( ואז נוכל להעביר רגשות בטקסט ובעצם זה משהו שהיה צריך. לצורך הוא אבי ההמצאה, היה צורך להביע רגשות. כי שפת, סליחה, סנטימנט ורגשות וטון דיבור לא עוברים בטקסט. אין שום דרך להעביר אותם בטקסט. הדרך היחידה זה לעשות את זה באמצעות איורים או ציורים או דברים כאלה וגם אז כבר אתה יודע, אני חושב שאפילו אז לפני שנגיע לאמוג'ים, אתה קורץ לי בסרקסטיות? מה זה אומר שאתה קורץ לי? כשאתה אומר, "אנחנו נקליט היום באולפן במרכז ת"א וחיוך", אז אתה מחייך כי פעם אחרונה זה השתבש הדבר הזה?

רותם: (צוחק)

אהוד: ואתה צוחק או אתה שמח כי זה הולך לקרות? ז"א, אין לזה באמת פתרון. הבעיה שזה ניסה לפתור יצרה בעיות חדשות. 

רותם: כי תמיד בסופו של דבר, כל הפתרונות, בעיות ומחשבות טכנולוגיות שלנו הן בסוף מתנקזות למשתמש. המשתמש הוא הבעיה הכי גדולה. 

אהוד: לאינטראקציה אנושית. 

רותם: כן. ואנחנו גם אפילו בקול לצורך העניין, לא תמיד זה עובר. כן, אמוטיקונים הם לגמרי המקדימים של האימוג'יס, אבל חסר להם משהו אחד מעבר לכך שאתה אומר לא רק באמת ההקשר שזו בעיה שתישאר איתנו ונדבר עליה תכף, הם גם לא תמיד ברורים. גם אימוג'יס לא תמיד ברורים.

אהוד: כן. 

רותם: לא תמיד ברור. בעיקר זה לא יפה. זה נראה כמו שאתה אומר, אם אתה אומר שאצל לינקולן זה היה טעות, גם פה אתה יכול לחשוב אולי זו הייתה טעות כי אתה תעשה איזה משהו, תעשה SEND בטעות, אוקיי תוכל להגיד למישהו מהר כי זה לא יישאר לנצח.

אהוד: אם היה לי שקל על כל פעם שכתבתי למישהו משהו עם סמיילי עצוב והתכוונתי לחיוך כי העברית הייתה הפוכה והסוגריים יצאו הפוך, אז,

רותם: אז לא היית צריך לעשות את ההרצאה על אימוג'יס. גם תכף נדבר על זה בסוף אחרי שתשמעו קצת את הטיזינג. אבל כן, זה עדיין גם, זה לא...אני חושב שאולי למה זה לא דבר מדהים היה, ותכף בוא נעבור לאמוג'יס. כי זה פשוט היה חלק מהכתב, זה לא היה נפרד. זה היה באותו תווים, זה היה הכל אותו דבר ולא...וזה לא נותן לך מספיק את הרגש, אני חושב. 

אהוד: אני חושב שזה לא טוב פחות בלהעביר את הרגש מאשר אמוג'יס. אני חושב שגם יש את הבעיה הזאת גם באימוג'ים בצורה אחרת, אבל הבעיה של האמוטיקונים זה שכשהתחילו להיות לאנשים שונים פונטים שונים במחשב ועיצובים שונים במחשב, אז נקודתיים וסוגריים, אחד קצת יותר מסולסל, אחד קצת פחות מסולסל, אז בכלל כל האסתטיקה של האמוטיקון שראיתי שנורא התלהבתי ממנו שזה כוכבית ואז קטן מ וקו ארוך, משהו כזה. אני מתאר את ההתחלה, זה מאוד רדיופוני לתאר אמוטיקון, אבל בקיצור זה אמור לייצג את בנץ מרחוב סומסום עם השיער שלו.

רותם: אני בטוח שגם אם מנסים את זה, זה לא יראה. אני חושב שהתיאור שלך יותר נראה כמו בנץ מאשר...

אהוד: לגמרי, חד משמעית. רק בפונט מאוד ספציפי במחשב מאוד ספציפי אתה ממש יכול להבין על השנייה הראשונה שזה בנץ ובכל סיטואציה אחרת,

רותם: אתה מבין שזה אריק. (צוחק) אז כן, זה חלק מהדבר ולאט, לאט התחילו להיכנס לנו כן אימוג'יס. 

אהוד: כן. 

רותם: וכאן אנחנו נכנסים בעצם לכוכב המרכזי. 

אהוד: מצוין. אז תראה, אחד המעברים שקרה מאמוטיקון לאמוג'י קרה ב-ICQ בתחילת שנות ה-2000. הם הוסיפו מלא, מלא סמיילים שיכולת לשלוח בין משתמשי ה-ICQ שהם למעשה, 

רותם: רגע, אני חייב לעצור, אתה זוכר את המספר ICQ שלך?

אהוד: כן כי עבדתי שם איזו תקופה אז קיבלתי מספר של חמש ספרות של 32123. אבל לפני שעבדתי שם, אני עכשיו אנסה לחפש במגירה במוח זה היה 10943402. 

רותם: וואו אני לא זוכר את שלי, רציתי לראות. תמיד אנשים גאים בזה. אני בקושי זוכר, לקח לי עכשיו 5 דקות להיזכר מי זה לינקולן כשדיברנו לפני 3 דקות, אז כאילו זה לא אני, אבל יפה, כל הכבוד בעיקר על המקורי. אז ICQ הכניסו באמת כמה סוגי,

אהוד: כמה סוגי אמוטיקונים. זה כמובן היה, סליחה אמוג'ים. זה כמובן היה רק בין משתמשי ה-ICQ כי התוכנה הייתה סגורה לעצמה לפני שעשו את כל המירנדה וכל התוספים המוזרים האלה שכאילו עשו סוג של איחוד בין מסנג'ר, ICQ וכו'. אז לכל מסנג'ר היו את האמוג'י שלו ומה שאני זוכר ספציפית ב-ICQ  זה שהיה קיצורי דרך. אתה עשית אמוטיקון, ציירת נקודתיים, סוגריים ואז זה הפך את זה באופן עצמאי לאימג'. כבר הפך את האמוטיקון הדליל מבחינה גרפית לתמונה, לחיוך. 

רותם: ובגלל זה AOL קנו אותם ב-300 מיליון דולר, כמה שזה היה בזמנו, שזה היום נשמע כמו כסף כיס בחברות, אבל אז זה היה המון. 

אהוד: זה היה המון. אז כן, זה היה אחרי ש-AOL קנו אותם. זה היה אחד הפיצ'רים. ובמקביל, אם נחזור טיפה בזמן, זה צמח ביפן. עכשיו, אם במוזיאון המומה הציגו תערוכה שנקראה THE FIRST EMOJI ורואים שם על לוח 176, על קיר 176 איורים של 12 פיקסלים בארבעה צבעים, כחול, אדום, ירוק, שחור. ואתה רואה מה שהוא בעצם האמוג'י. חיוך, מטריה, כל מיני כאלה. והם תלויים במוזיאון ויש עליהם פירוט על זה שזה היה ב-1999 ברשת NTTDOKOMO שיכולת לשלוח מאחד לשני בתוך הרשת, אגב לא ברשתות המתחרות, את האמוג'ים.

רותם: לצורך העניין, רק כדי לחדד שאני אבין ושהמאזינים יבינו, אם אני בסלקום, רק מי שבסלקום מקבל את זה. מי שבפרטנר, אורנג' או איך שלא קוראים להם,

אהוד: כן. 

רותם: ב-97' לא יקבל כלום. 

אהוד: יקבל ריבוע, הודעת שגיאה, וואטאבר או לא תוכל בכלל אפילו לשלוח לו הודעה, משהו כזה. וראיתי צילום של ה...זה לא תערוכה, זה פשוט מיצג והוא מאוד, מאוד חמוד. ואז אחרי שהם פתחו את זה, היוצר של אותם אמוג'ים אמר זה מחמיא לי, זה נחמד, אבל אני לא הייתי הראשון. שנתיים לפני בסופטבנק שהיום היא חברת השקעות גדולה, אז גם היה לה רשת סלולר שנקרא ג'ייפון, הם המציאו אימוג'ים בשחור לבן וגם זה היה רק בתוך רשת סופטבנק. אז אם אנחנו מדברים על היסטוריה אלטרנטיבית, אז בהיסטוריה של המומה האמוג'ים הומצאו ב-99' ובהיסטוריה האמיתית הם הומצאו ב-97'. 

רותם: יש היסטוריה אלטרנטיבית, בדרך כלל מנסה לשים עוגן מה אם, כאילו מה גורם לשינוי. אני חושב שפה אפשר לחשוב מה אם אחת החברות האלה עושה פטנט על הדבר הזה או לייסנסי. הייתה אומרת "שלנו". אני משער שלא היו יכולים לעשות עם זה משהו. 

אהוד: כן. 

רותם: זה מעניין, זו שאלה, 

אהוד: אם אני זוכר נכון, אני חושב שמיקרוסופט, היה לה פטנט על דאבל קליק שזה שימש גם מחוץ לווינדואוז והם יכלו אתה יודע, באופן קל להגיד אוקיי, כל תוכנה שעושה דאבל קליק. למשל, ICQ אם אתה לוחץ פעמיים על קונטקט בשביל לשלוח לו הודעה, אז על כל דאבל קליק של כל יוזר תשלמו לנו אגורה ואז ביל גייטס יתרום לסרטן וכו'. 

רותם: יכלו פשוט לעצור את זה כי אף אחד לא היה משקיע. אוקיי אז לא צריך, יכולים לעשות את זה גן עדן סגור, גן סגור ולגדוע את זה באיבו. אבל שוב, זה מעניין לחקור. מעניין אם זה היה אפשרי, מעניין אותי. פעם ראשונה שאני שואל פה שאלה היסטורית אמיתית שמעניין מה יכול היה להיות שם. 

אהוד: כן, אז האימוג'ים נוצרו בסוף שנות ה-90' ביפן. הם היו להיט ביפן. ואז מה שקרה עשור לאחר מכן באמצע העשור הראשון של שנות ה-2000, באו שתי חברות גדולות שקוראים להן "אפל" ו"גוגל" והם אמרו שני דברים. הם אמרו אחד, אנחנו רוצים להיכנס לשוק היפני עם המוצרים שלנו. שזה איפון וג'ימייל ואחר כך גם אנדרואיד. ומצד שני הם אמרו, אוקיי, הדבר הזה להיט ביפן, בוא נביא אותו למערב. ומי שדחף להכניס את האמוג'ים למקלדות שלנו זה היה "אפל" ו"גוגל" והם עשו את זה באמצעות ועדה שנקראת יוניקוד שהיא ארגון שחברות בו כל מיני חברות "אפל" ו"גוגל" ו"אדובי" ומשרד התרבות של מדינת אומן. למה? כי הם אחראים על כל השפות שמימין לשמאל. ומה שקורה, אני אתן את זה נורא, נורא בקצרה. ביוניקוד הם קובעים את כל התווים שיש לכולנו במקלדות בשביל שאם אני כותב לך מהמק בוק שלי למחשב פי-סי שלך או לטלפון, אני כותב לך את האות A, גם אצלך אתה תראה את האות A. שלא יהיה את הגן סגור הזה. ועוד משהו שחשוב להגיד על היוניקוד, הוא מוגבל. הוא מוגבל אמנם במאות אלפים או מיליונים, אבל הוא מוגבל ואתה יודע, כל פעם שמתגלה שפה עתיקה, צריך גם אותה לעשות לה דיגיטציה. 

רותם: חשוב להגיד, הוא מוגבל בגלל שכל תו לוקח כמות מסוימת של בייטים ויש עד גבול מסוים של תאי זיכרון שאפשר לתפוס. זה בגדול.

אהוד: כן, זה איזשהו דאטה בייס, יכול להיות שאפשר להגדיל אותו, אבל לא משנה. העניין שכל מקום שהוא נכנס, הוא נכנס לנצח. כל אימוג'י שנכנס הוא נכנס לנצח וכל תו באכדית עתיקה נכנס לנצח ואם מצאו ציור מערות ואחרי זה חפרו את המערה עוד וגילו שיש שם שפה שלמה שרוצים לחקור ולעשות לה דיגיטציה, כל אחד מהם הוא תו במקלדת. 

רותם: וצריך לקבל את האישור של יוניקוד. 

אהוד: נכון. אז הם דחפו את זה באמצע שנות ה-2000 וחלק מהדברים נעשו ככה באופן מחתרתי. האימוג'י של הקקי למשל נכנס כי היה בהתחלה איסטר אג. במקור הוא לא היה מחייך ועם עיניים חמודות, הוא היה עם זבובים ושובלים כאלה של ריח. יכולת מאוד להבין,

רותם: למה זה שונה. 

אהוד: כן. למה זה שונה וכן. אבל הכניסו את זה כדחקה. זאת אומרת, מישהו הכניס את זה כדחקה. איזה מתכנת ב"גוגל". מישהו עשה לו CODE REVIEW בדק את הקוד שלו וזה ואמר הכנסתי שם איסטר אג, אל תגלה לאף אחד. הם הכניסו את זה בשושו ואז ההנהלה של גוגל ומי שהיה צריך לאשר את זה אמר אוקיי, זה דווקא מגניב, זה חמוד, זה עוזר לנו למטרה שאליה דיברנו של להיכנס לשוק היפני ובאופן רשמי ב-2011 אני רוצה לראות שאני מדייק, האימוג'י נכנס סופית ליוניקוד ובעצם הוא קיים בכל מקלדת. כאשר יש הבדלים וההבדלים הם כמו שיש פונטים בעצם לאותיות ויכולה להיות עם סריפים, עם קצוות או בלי קצוות וכו', אז גם סמיילי יכול להיות עם סומק, יכול להיות בלי סומק. הוא יכול להיות שטוח, הוא יכול להיות עם הצללות. אז בגלל זה כשאתה רואה אימוג'ים בווצאפ ובפייסבוק ואפילו אתה יכול לשים אותם בתוך וורד, אתה תראה שהעיצוב שלהם נראה שונה לחלוטין אבל זה אותו תו בסיסי, אותו איור. 

רותם: אותו קוד מאחור. זה תו מספר 47283.

אהוד: נכון, יש לו את אותו מספר ויש לו גם איזשהו תיאור של ועדת יוניקוד.

רותם: שהוא חייב להיות באיזשהם סטנדרטים שלו. 

אהוד: חייב כן, אתה יודע, אנחנו יכולים לדבר על החייב. אבל כן. תאורטית, יש איזושהי הסכמה בין האנשים האלה כי זה ארגון תקינה. 

רותם: כמו שפיצה נאפוליטנית יש לה תקינה גיליתי באחד הפרקים פה. אז אותו דבר. 

אהוד: כן, יש תקינה, חיוך אמור להיות חיוך. 

רותם: תקינה לפיצה נאפוליטנית בתוך האימוג'ים, זאת השאלה החשובה. 

אהוד: (צוחק) חיוך זה עיניים, אף וקשת שהיא כלפי מטה כדי להראות שמחה. מישהו יכול מחר להחליט שחיוך הוא חצי חיוך כמו מונה ליזה או עצוב, ה-FROWN כי הוא פשוט יחליט את זה. הוא יכול לעצב את זה אבל כנראה שיכעסו עליו. 

רותם: בסוף לא ישתמשו.

אהוד: בהחלט. אז ככה נכנסו האימוג'ים לחיינו ועם השנים אתה יודע, הסמרטפונים כאמור נכנסו, נהיו פופולריים, ווצאפ נהיה אחד מכלי התקשורת והמסנג'רים למיניהם נהיו כלי תקשורת מאוד, מאוד פופולריים. וזה מופיע לך במקלדת ליד האותיות. זאת אומרת, אתה יכול לעבור מעברית, אנגלית לחיוכים וקקי, אז אתה מהר מאוד תשתמש בזה כי זה עונה לך על הצורך, זה מביע את הרגש, זה לא מצריך לחשוב רגע, אני צריך נקודתיים, אני צריך קו, אני צריך זה. אתה פשוט כאילו בוחר מתוך מאגר של היום 3000 ויותר אמוג'ים להביע את הרגש שלך או את הרעיון שלך או לייצר חידה מטופשת על איזה סרט מסתתר ואז איזשהו אבא יעביר את זה בווצאפ. 

רותם: ברגע שזה הופך להיות כל כך נגיש וגם יש מקום להשתמש, זה באמת השילוב של הדבר שאמרתי מקודם. זה הופך את זה, זהו, לתופעה של בום. 

אהוד: 2010, אנחנו חוגגים כבר 11 שנים לאמוג'י באופן רשמי הם נכנסו ליוניקוד. לפני זה הם היו כאמור כל מיני. 

רותם: אבל כל אחד שיזכור שאמא שלו שלחה לו אמוג'י וזה מתי שזה נהיה, 

אהוד: האמוג'י הלא נכון. 

רותם: כן, את החציל כשרצתה להגיד שיש סביח בערב ואתה הבנת מזה משהו אחר. 

אהוד: כן. 

רותם: תכף נדבר, אבל בוא נדבר על זה כי יש בעצם שתי השפעות לאמוג'יז. אחת מרכזית ואחת פריפריאלית. בוא נתחיל עם מרכזית, על התקשורת. האינטרנט ובכלל, בהכנה שלנו פה כתבנו תקשורת באינטרנט, זה לא נכון. זה לא רק באינטרנט, זה לא רק בקבוצות פייסבוק, טוויטר, רדאיט, אלא זה גם באמת אני ואמא שלי לצורך העניין. אבל גם אני וכל בן אדם. זו גם תקשורת אישית. נכון? זה שינה הכל, זה די גיים צ'יינג'ר. 

אהוד: זה גיים צ'יינג'ר כי זה הוסיף את הצורך שדיברנו עליו של להוסיף טון, להוסיף סנטימנט לדיבור. ולהוסיף אתה יודע, אם אתה רוצה לא רק סנטימנט, אתה רוצה לצחוק, אז אתה כותב "חה, חה, חה", אתה רוצה לצחוק ממש, ממש חזק להגיד שמישהו קרע אותך, אז אתה תשים את האמוג'י עם הדמעות שהוא מוטה ב-45 מעלות ואתה תשים שישה מהם. זאת אומרת, יש המון, המון ניואנסים לכמה חזק צחקתי. אתה יכול לספר, לפרט מאוד, מאוד בדיוק כמה צחקת ומי שקורה את זה יכול לתאר באוזניו ובראשו את רמת הצחוק וההתגלגלות מצחוק שהייתה יכולה להיות חה, חה, חה או LOL. ושוב, אני אומר, יש הבדל אבל ההבדל הוא משהו שהוא לא נכתב באף מילון, אבל בין לשים סתם אימוג'י עם שיניים חשופות לבין חמישה אימוג'ים מוטים על הצד עם דמעות. זאת אומרת, אתה תבין איפה אני צוחק יותר ואיפה אני צוחק פחות בין שני אלה. 

רותם: כן, וזה באמת מאפשר לאנשים להרחיב את השפה שלהם גם. אני חושב שזה היופי פה אולי לפני הכל. ז"א, גם לקצר. ז"א, אני יכול לתת יותר בפחות. 

אהוד: כן. 

רותם: פתאום אפשר להכיל יותר דברים, אני יכול להגיד יותר, אני יכול אתה יודע, במקום לכתוב לאשתי כל פעם אני אוהב אותך, אני שם לה את האימוג'י שאנחנו מחליטים בינינו שהוא כאילו ההבעה החזקה וזה סוגר את הפינה הזאת. 

אהוד: כן, יש לי קבוצה שאני חבר בה שיש בה בדיחה פנימית שאנחנו שולחים נחש, דולפין או תנין. אחד אומר אני מסכים איתך, נחש אומר אני מסכים, דולפין אומר אני לא מסכים וחיפשנו משהו באמצע, הם חיפשו האמת, אני הצטרפתי לזה, משהו שמצד אחד הוא זוחל, מצד שני הוא במים, אני לא יודע אם אני מסכים או לא. אז אימוג'י של תנין. אז נוצרות שפות פנימיות. אני גם ראיתי את זה בעולם שמחוץ לאינטרנט בשלטים שכתוב שימו לב, אז במקום שיהיה סימן קריאה, סימן קריאה, יש אימוג'י סימן קריאה, אימוג'י סימן קריאה, אימוג'י סימן קריאה. 

רותם: זהו, כי חשוב להגיד אולי, שכן סימנים היו חלק מהשפה ופופולריים כמו לדוגמא I LOVE NEW YORK  וכאלה. או הסמיילי הידוע, אותו סמיילי שהיה מרצ'נדייז. תכף נדבר על מרצ'נדייזינג פה.

אהוד: כן. 

רותם: כן היו משתמשים בשפה, אבל היו לב וסמיילי בערך הדבר היחידי שהיה. פה אנחנו כאילו ב...אפשר, אתה יודע, כמעט שפה בפני עצמה. העניין של החציל, מי שלא מכיר, אולי כדאי להגיד כי הזכרתי את זה פעם אחת. חציל הוא חוץ מסימן לאוכל שהרבה אנשים אוהבים, הוא גם סימן ל...

אהוד: לפין. 

רותם: לפין. 

אהוד: כן. 

רותם: לא יודע למה, GOD KNOWS, אני לא יודע. 

אהוד: ואפרסק הוא ישבן. 

רותם: זה קצת יותר דומה אני חייב להגיד, זה גורם לכמה טעויות מביכות עם אנשים שלא יודעים את הדבר הזה. 

אהוד: כן, אתר פורנו שהשתמש בזה כגימיק שאמר תשלח לי ב-סמס או בווצאפ או וואטאבר אימוג'י ואני אתן לך קטגוריית פורנו שמתאימה לזה ושם היה מעבר לחציל ואפרסק, היו עוד כל מיני אימוג'ים שאני פשוט אשאיר לדמיון. אם תרצה אח"כ אני אראה. 

רותם: זה מתנגש עם חוק 39 של האינטרנט, איזה חוק?

אהוד: 34. 

רותם: אם זה קיים, 

אהוד: כן, כן. 

רותם: גם לא דיברנו אולי, אז כן. אחד הדברים שזה עושה, ולא הזכרנו אפרופו חוקי אינטרנט את חוק פו. שבאמת אומר שקשה לדעת, שפה אימוג'יס קצת עזרו למי שלא מכיר, זה חוק שאומר שאי אפשר להבין טקסט באינטרנט בלי איזושהי מחווה. אי אפשר טקסט אירוני או ציני, איך נקרא לזה, בלי אימוג'י או אייקון או משהו שיסמן את זה. ופה זה בא לעזור לזה הרבה. ז"א, שיש לך, כי אני חושב שוב, אם זה היה נקודתיים, מקף, סוגריים, לעומת אימוג'י, זה הופך את זה להרבה יותר ברור. 

אהוד: נכון, אבל בעיניי ואני אחזור לדוגמא הזאת, זה גם מה שאמרת קודם. אם אני שם אימוג'י קורץ עם לשון בחוץ האם אני סרקסטי?  או האם אני סרקסטי על עצמי שאני אומר, אתה חושב שאני סרקסטי אבל אני מאוד, מאוד רציני. כזה זה כמו שאני אספר בדיחה ואני אגיד בסוף, "לא ככה?" אז אני באמת מתכוון שזה לא ככה או האם אני לועג לסטנדאפיסטים שאומרים לא ככה, וגם אז אני לא יודע אם הם עושים פרודיה על עצמם או לא. הסייקל שהשפה עוברת ושהדורות עוברים הוא כבר כל כך מבלבל אותי שלפעמים אני לא יודע אם בעצמי כאילו אם אני מובן. אני לא מבין את עצמי ואז אני מפחד שאחרים לא יבינו אם אני שם חיוך. 

רותם: אז בוא נדבר על עוד השפעה אחת ואז ננסה להבין.

אהוד: יודע מה, אני אתן לך רגע פרצוף. כשנגיד אמרת לי היום, אה אנחנו נצטרך לנסוע מהאולפן חזרה לבית שלי ולאסוף ציוד בדרך וזה. אם נגיד היית כותב לי את זה בווצאפ והייתי עושה לך חיוך של אוקיי. אז היית מבין שאני מחייך ואני בסדר עם זה או שאני גרינינג מנסה להסתיר עצבים. 

רותם: למה אנחנו עושים את המסע הזה בשביל לדבר על אימוג'יס כאילו. 

אהוד: כן. 

רותם: אז בוא נדבר על עוד השפעה אחת שהזכרתי מקודם, מרצ'נדייז. זה גם נהיה תעשייה מטורפת.

אהוד: כן, כן. ממחזיקי מפתחות דרך כריות עד סרט קולנוע שאני כל כך שמח שלא יצא לי לראות ואני רוצה ללכת לקבר שאני אצליח להימנע ממנו כי אתה יודע, יש לי ילדה ומתישהו ישודר בטלוויזיה. יכול להיות שהיא תבקש לראות אותו וגם אם הוא יהיה ברקע, מבחינתי זה...ראיתי. שמעתי עליו כל כך הרבה דברים רעים שלא בא לי לראות אותו. אבל כן, בגלל שזה אלמנטים גרפיים כל כך חמודים ומצחיקים ומוכרים, 

רותם: ובעלי משמעות. 

אהוד: ובעלי משמעות, אז הם חלק מהחיים שלנו. אז ברור שזה משהו שהוא יהפוך לכריות ומדבקות ואיך קוראים לזה, מגנים לטלפון. זאת אומרת, זה CASH GRAB כי אתה לוקח משהו שמישהו אחר עיצב ולצורך העניין, זה הגרפיקאים של גוגל והגרפיקאים של ווצאפ והגרפיקאים של מיקרוסופט וכו'. עבדו מאוד, מאוד קשה בשביל לעצב ואני לא סתם אומר עבדו קשה כי תחשוב שהם מקבלים אוקיי, יש לנו איזושהי שפה גרפית, יש לנו איזשהו עולם ברנדינג שלפיו אנחנו עובדים ועכשיו לך מהדבר הזה בתור סטודיו, בתור מנהל סטודיו והגרפיקאים שלך, תייצר 3000 ממנו. שהקקי יהיה מספיק דומה בסגנונו לדגל של ארה"ב. ושהחציל יהיה נורא דומה ליד שעושה לייק ושכל הדבר הזה גם לא יהיה גזעני ויהיה אינקלוסיב וזה נורא, נורא מאתגר. ואז מישהו אתה יודע, אנשים עוברים את התהליכים האלה, גרפיקאים בכל החברות עושים את כל הדברים האלה. ואז בא מישהו, מדפיס את זה על כרית ופשוט מוכר אותה. 

רותם: כן, כנראה אף אחד לא עשה על זה פטנט או זכויות יוצרים. 

אהוד: אני מניח שיש זכויות על העיצובים הגרפיים לחברות שיצרו אותם, פשוט כאילו לאף אחד לא אכפת.

רותם: כן גם לך תבדוק אם עשו טיפה שונה. אתה לא יכול לכתוב זכויות יוצרים על סמיילי, על פנים מחייכות. ליטרלי, לא עשו את זה על סמיילי המקורי, על הפרסומת ההיא מפעם.

אהוד: כן, זה היה פרסומאי שקיבל איזה 20 דולר או משהו, 40 דולר ועשה את זה לחברת ביטוח. 

רותם: וחברות אחרות שכפלו את זה כי אתה לא יכול לרשום זכויות על פרצוף מחייך, כאילו זה קצת קשה. אלוהים יש לו את הזכויות לזה פחות או יותר. 

אהוד: על פרצוף מחייך כן, אבל על העיצוב הנורא ספציפי, 

רותם: אין בעיה, אז אתה יודע, אני אמצא מישהו ב"פייבר" ב-20 דולר שיעשה לי אימוג'י שאני צריך. 

אהוד: ולראיה, האימוג'י המחייך הקלאסי הזה הוא מבוסס על הסמיילי. הצבע הצהוב לא נבחר במקרה. הצבע הצהוב נבחר כי זה מה שאנחנו מכירים כי זה האיקוניות של הסמיילי, שהוא הומצא 20 או 30 שנה לפני כן. 

רותם: שפורסט גאמפ ניקה את הפנים בבוץ בריצה, למי שלא ראה את הסרט. טוב, אז זה שני הדברים המרכזיים. 

אהוד: אגב אני אספר לך משהו. עכשיו אני אעשה ניים דרופ שהוא לא באמת ניים דרופ, אבל הייתי, סיפרתי על האימוג'י, על חלק מהדברים שאנחנו מדברים עכשיו בטלוויזיה ואז מעין אדם אמרה לי, כאילו בשיחה שהייתה אחרי הרצאה קטנה שנתתי, שאומרת שלייק, כשהיא אומרת אם יוצאים עם מישהו ואת עושה לו, מדברים בווצאפ על הדייט ואת עושה לו לייק סתם בלי שום הקשר, 

רותם: זה לא טוב.

אהוד: זה לא טוב. זה אומר שיהיה לך אחלה חיים ותודה ושלום. ואז אני חשבתי על זה שהאגודל כלפי מעלה, אני זוכר את זה, אתה יודע TWO THUMBS UP ומצד שני כילד אני זוכר שזה היה ברוגז, שזו המשמעות ההפוכה לגמרי של לייק. ז"א, לפני שזה היה אימוג'י, זה היה מחוות יד שהיו לה כל כך הרבה משמעויות וההקשר היה חשוב. גם בהקשר נורא קשה להבין יאללה אז אנחנו חברים ואתה עושה ככה כשאתה בן 7, אז למה אתה מתכוון? 

רותם: זה חלק מהדבר פה באמת של עוד שפה, עוד אפשרות. מה היית כותב אחרת, זה מקל. אם היית בדייט באמת, שנינו כבר לא זוכרים. כמו שאמרה מעין אדם במקום לכתוב "היה מאוד נחמד אך אני לא חושב שנפגש" אז הנה, יש לי לחיצת כפתור, פתרתי לי את הבעיה הזאת. בין אם הבחור מבין את זה או לא,

אהוד: כן, זה נכון, זה מקל עליך כי אתה לא צריך למצוא את הדרך להתנסח בנימוס ובעדינות ובזה לא מתאים ולחשוב מה תהיה התגובה. ואז לנסות לשכנע, לא, אולי בכל זאת עוד פעם תני לי הזדמנות, שכחתי את הארנק והייתי לחוץ. לא הייתי עצמי. לא, אתה פשוט כאילו, 

רותם: זה לא קורה. 

אהוד: זה לא מתפתח לשיחה. אתה עושה את זה ועושה בלוק או לא עושה בלוק, תלוי כמה הצד השני אובססיבי. אבל זה באמת נותן איזשהו משהו מוסכם באמת, מילה אחת מוסכמת שלא צריך לנסות לנסח אותה באלף דרכים אחרות. שזה מדהים. שזה נחמד. שזה כלי מצוין גם אתה יודע, גם במובן הלא לא נפגש יותר, אלא במובן של אתה כותב, שזה לפעמים מעצבן. שמישהו כותב נאום ארוך על תיאום. "אני אבוא אליך ב-12 ואז ניקח את הזה וזה, מה אתה אומר?" אז אני כזה "לייק". אני השקעתי עכשיו בכל הלוגיסטיקה ואתה עונה לי...תשקיע לפחות בלכתוב ארבעה תווים של "בסדר", "סבבה", "נפגש" כן. 

רותם: "רעיון טוב".

אהוד: אתה לוחץ על אשכרה שתי נגיעות באצבע. אחת לפתוח את האימוג'י ושתיים זה הלייק שזה כנראה הריסנטלי יוזד והאחרון שהשתמשת בו. 

רותם: בוא נדבר על שני דברים לפני שאנחנו עושים מה אמים קצת. דייברסיטי תרבותי נקרא לזה. זה שיש לנו היום לא רק צהוב, אלא כמה גוונים בדרך כלל של בני אדם. יש לנו חיג'אב. 

אהוד: יש לנו חיג'אב שהסיפור של החיג'אב מעניין. שבחורה, נערה בת 16 הייתה אז בת 16 מסעודיה, פתחה את המקלדת של האימוג'י ואמרה "אני לא רואה פה את עצמי ואני לא רואה פה נשים או בנות כמוני" והגישה בקשה לוועדת האמוג'י ואמרה "אני רוצה שיהיה חיג'אב". הצליחה לשכנע את הוועדה שיהיה חיג'אב. מצד שני, אין עדיין כיפה. עכשיו יהדות אתה יודע, היא דת די גדולה ומוכרת ויש סממנים יהודים, יש חנוכייה וכו', אבל אין כיפה. אז ועדת הרבנים לפני איזה שנתיים שלחה מכתב לוועדת האימוג'י, צריכה להיות כיפה. עכשיו, אני לא הצלחתי לברר את הפרטים האם המכתב שהם שלחו היה הצעה מסודרת כי יש תהליך נורא, נורא מסודר לאיך עושים את זה או פשוט מכתב שנועד ליח"צ של תראו אנחנו פועלים נגד אנטישמיות ולמען ייצוג יהודי וכו'. ועוד סיפור מעניין, שניים מעניינים בקטע של דייברסיטי. קודם כל, מבחינת מגדרים יש בהרבה אימוג'ים מגדר של זכר, מגדר נקבה ומשהו שהוא לא ממוגדר. וגם על זה אפשר להיכנס לדיון. האם שיער ארוך ושדיים באמת מסמלים אישה או נקבה או לא ואיך מסמלים גבר. והאם שפם ושיער פנים זה משהו, זאת אומרת, זה שיח. 

רותם: זה שיח, אנחנו לא נצא מזה אם ניכנס לזה עכשיו. 

אהוד: יהיה קשה לצאת ממנו אבל יש עכשיו משהו שהוא באופן מאוד ברור כפי שלפחות אנחנו מכירים. גבר בהריון. וזה גם הייתי באיזו קבוצת ווצאפ שהיה שם דיון ואומרים למה צריך את זה? אז אמרתי לו אוקיי, אז אתה רוצה למחוק טרנסים? הוא אומר "אני לא רוצה למחוק טרנסים, אבל גברים עם שפם בהריון זה עדיין משהו שהוא מיעוט יחסית לגברים אחרים שיש וגם לא מיוצגים באימוג'י". זאת אומרת, זו הייתה הטענה שלו. זאת אומרת, השיח ה-PC גורם לזה לאתגרים, מאתגר כי אני לא רוצה לקחת פה עמדה להגיד צריך הכל חופשי, אבל כן יודע שזה מאוד מאתגר את האנשים שמייצרים את האמוג'י להחליט מה צריך להכניס ומה לא להכניס. ועוד סיפור קטן סופר מעניין זה הדגל של טאיוואן באימוג'י. הוא לא קיים בסין. אם אתה תלך לסין ואתה תראה בהגדרות של הטלפון שלך שאתה בסין, מישהו ישלח לך דגל של טאיוואן, אתה תקבל ריבוע. פשוט תקבל ריבוע כאילו התו הזה לא קיים. וזה מאפשר בעצם, זה משהו שמאפשר למדינה לשלוט בשפה. שזה משהו שהוא מטורף. לשלוט בשיח. אתה עדיין יכול להגיד טאיוואן, אתה יכול לרמוז טאיוואן, אתה יכול לעשות חציל ושכולנו נחליט שחציל הוא הדגל של טאיוואן, אבל את הדגל עצמו, הוא פשוט נמחק. 

רותם: צעד מטורף. זה אחד הדברים שתמיד חוששים שהאינטרנט הוא חופשי עדיין והנה, סין יכולה. אבל סין היא גם מקרה מאוד, יש שם עוד כמה דברים שחסומים ואסורים, אז חשוב רק להגיד. הם לא רק חסמו את דגל טאיוואן. 

אהוד: כן. אבל שאלת קודם על זה שאנחנו חייבים לעמוד בתקינה. היה אימוג'י של אקדח עד 2015-2016 שכולם ידעו איך נראה אקדח. ואז "אפל" באה ואמרה "לא. היום האקדח הוא יהיה אקדח מים". וכל החברות כשהאמוג'י נראה כמו אקדח ואצל "אפל" נראה כמו אקדח מים. ובמשך כמה חודשים כל החברות יישרו קו והחליפו משמעות של מילה. שזה גם משהו מטורף. שפה דיברנו קודם על כוח של הממשלה, כאן הכוח של הקפיטליזם, של חברות, של תקרא לזה איך שאתה רוצה. הוא שולט בשפה. הוא אומר מהיום אתה רוצה להגיד לחברים שלך את המילה "אקדח", אתה לא יכול. אתה תגיד אקדח מים. רוצה להגיד אקדח, אתה תכתוב א-ק-ד-ח. 

רותם: יפה, כי המטרה שלהם להגיד שפה מייצרת מציאות. אולי זה הזמן להיכנס למה אם כי שפה מייצרת מציאות. אפשר אולי להתווכח על זה. אני אומר תמיד ששפה היא מאוד מייצרת מציאות. מחשבה מייצרת מציאות. ואם לא היה לנו אימוג'יס אני חושב שהייתה לנו מציאות מאוד שונה ב-10 שנים האחרונות כמו שאמרת. זה נראה כאילו קטן, אני חושב שזה לא כזה קטן. אני חושב שכל מה שדיברנו פה, ניסינו להראות כמה זה משמעותי. עכשיו בוא ננסה להבין מה היה אם לא. אתה חושב שהיה משהו אחר? 

אהוד: תראה, הפתרון הקל הוא להגיד שמה אם לא, אז עדיין היה קורה כמו בפרק של "חברים" שאם היא הייתה שמנה ואם היא הייתה זה אז בסוף הם היו מגיעים לאותה תוצאה. אז אני חושב שזו אמירה מאוד, מאוד כללית בכלל על עולם המה אם. אבל באופן ספציפי, היו מחפשים פתרונות אחרים להוסיף גרפיקה לטקסט כי זה צורך שהוא מאוד, מאוד נדרש וראינו הוא התחיל אם אנחנו סופרים את הטייפו של התמלול של לינקולן,

רותם: (צוחק)

אהוד: הוא התחיל במאה ה-19 והתחיל ב-BBS. זאת אומרת, מישהו היה מוצא דרך יצירתית להביע והשאלה מה היה תופס. האם היינו ממשיכים עם אימוטיקונים. האם היו סטיקרים, האם זה היה,

רותם: גיפים. 

אהוד: שאנימייטד גיף זה גם עולם ומלואו של תראו, אני מכיר את הרפרנס הזה, אני זוכר מאיזו סצנה הסרט ומה המשמעויות שלה ואתה אומר אוקיי, זה סתם איש שאתה יודע. היינו באיזו שיחה ואיזה חבר שם את קייזר סוזה הולך בסוף של "החשוד המיידי" ואני לא זכרתי את העלילה של הסרט ואמרתי לו "תזכיר לי מה זה האיש". אתה צוחק עליי? "לא וזה זה בגלל הסרט שהוא מתחזה כל הזה". אבל אני אומר שזה גם חלק מהעניין הזה שהיו מוצאים, 

רותם: דרך לעשות את זה גרפית. 

אהוד: דרך לעשות את זה גרפית וגם שם היו בעיות של אי הבנה או של אני מכיר את הרפרנס ואתה לא מכיר את הרפרנס. 

רותם: נכון, אבל יש פה אני חושב כמה דברים שונים ש-א', גיפים או ממים זה בעיניי כמעט על אותו דבר. אני פעם התראיינתי לחברה שעושה מקלדת גיפים או לא זוכר. זה כל המוצר שלהם. אני באמת לא זוכר. 

אהוד: שאגב, זכויות יוצרים עם גיפים זה כאילו שבר את העולם של הזכויות יוצרים. יושב בן אדם, מצלם סרט, כותב ואז פשוט כאילו חותכים 2.5 שניות ממנו ומפיצים בלי הכרה. 

רותם: כן, ואז כאילו כל אלה אומרים "מותר תחת פייר יוז", לא זה אסור. כל פעם שאתה שולח, אתה כנראה עובר על החוק. אבל באמת האימוג'יס הפתרון הכי נוח כנראה. כי הכי פשוט וגם אולי הכי מאתגר כי הם הכי רחוקים. אם רגע נחזור, כל מה שאמרת נכון על קייזר סוזה בתור דוגמא, אבל גם יש פחות מקום לטעויות. כאילו אמרת מקרה, צוחקים עליך שאתה צולע כי, זה בסדר להגיד?

אהוד: כן. 

רותם: יש לך פרוטזה. אבל בוא נגיד, 99%, אבל זה חוזר לנקודה הראשונה שכל כך, של מסמן ומסומן, סליחה על השפה, על הקללות האלה. גיף מייצג את הדבר הזה, אוקיי, איפה הרפרנס שלי הולך? הוא הרבה יותר תחום. זאת אומרת, חציל, זה יהפוך את השפה האינטרנטית שלנו לאחרת. אולי פחות בינלאומית. אני חושב שאולי הדברים הכי יפים באימוג'יס וגם קיצורים לפני, זה הרבה יותר קל לתקשר בינלאומית כי אנשים מבינים יותר. גיפים זה קצת יותר מורכב. גיפים או ממים בתור אופציה. כמו שאתה אומר, תהיה אופציה ויזואלית כלשהי כי אנשים ירצו אופציה ויזואלית כי כמה אפשר לדבר? או דרך אגב, אופציה אחרת. מה שקורה היום, סאונד קליפס. הגדרות סאונד הבלתי נגמרות. 

אהוד: עכשיו כשאתה אומר את זה, כן. זה היה מתגבר. 

רותם: זה היה הולך יותר מהר, מתגבר. 

אהוד: זה היה הולך יותר מהר כי אתה היית רוצה לעשות חמישה אימוג'ים על הצד עם דמעות אז היית מקליט את עצמך (צוחק)

רותם: כמו שיש לי פה דרך אגב. רגע, בוא, (צלילים) 

אהוד: כפתורים כאלה, סאונד בורד. 

רותם: כאילו סאונד בורד בתוך הטלפון, במקום ששולח LOL אני שולח (תיפוף) כאילו היינו מחפשים קיצורים.

אהוד: אני היום משתמש לפעמים כשמישהו מספר בדיחה גרועה, אני שם שני אימוג'ים של תופים. 

רותם: (צוחק) יואו זה ענק. 

אהוד: כן, אז אני מחפש, אני רוצה שתהיה מצילה. אני רוצה שיהיה ממש את הריל שוט. אבל אני אומר, אני רוצה לדמיין באמת עולם של וואט איף שלא יהיו אימוג'ים ואני אומר עכשיו אני מנהל מוצר בחברת סלולר או ברשת חברתית. ואני רוצה לייצר אמצעי גרפי כי אנשים משתמשים עדיין באמוטיקונים וזה מעפן. אז אני הייתי מדמיין כזה שאתה, מעין פאזל שאתה מרכיב. זאת אומרת, זה דומה באופיו למה שאנחנו קוראים היום אימוג'ים, אבל אתה לוקח פנים ואז אתה מלביש עליהם חיוך ומלביש עליהם את הדמעות ואז אתה שולח את זה. זאת אומרת, אימוג'ים שהם קסטום מייד, שהם לא 3000 שהוחלטו בתקינה של איזה ועדה אלומה.

רותם: בטח יכול לשמור את שלך, זה מעניין. זו גישה מאוד מעניינת. זו גישה מאוד מעניינת כשאני חושב על זה. זה להפוך את זה למשהו הרבה יותר אישי. 

אהוד: כן. 

רותם: כי פתאום כאילו אם אתה רוצה שחציל יגיד את הדבר שהרבה חושבים, תעשה אותו בצורה קצת יותר דיביינט. יותר זדוני כזה. 

אהוד: כן, כי נגיד היום יש קקי מחייך אבל אין קקי עצוב ולמה אין קקי עצוב? כי הציעו קקי עצוב ואחד מחברי ועדת האימוג'י שהוא בלשן ועורך ומעצב גרפי וטיפוגרף וואטאבר, הוא אמר "לא, זה מגעיל, זה יגרום לבריונות, אני לא מסכים". עכשיו אתה יודע, הייתה הצבעה, הוא לא היחיד שסירב, אבל הוא היה מאוד דומיננטי בדבר הזה ואין קקי עצוב. ואני נורא רוצה שיהיה. אני רוצה לעשות קקי שהוא לא מחייך כדי להגיד "היה לי יום חרא", צריך באמצעות קקי עצוב. ובעולם של וואט איף הייתי גורר את הקקי לזה ואז מחליט איזה רגש אני נותן לו. 

רותם: או בלי פנים. 

אהוד: מחזיר את הזבובים ושובלי הריח. 

רותם: או קקי ניטרלי. לא רמה היסטרית אבל גם לא מחייך, לא טוב לו. 

אהוד: כן, כמו ניוטרל ג'נט ב...

רותם: ב-GOOD PLACE.

אהוד: כן. 

רותם: "המקום הטוב", תמיד טוב להזכיר. מה אם לא היה "המקום הטוב"? החיים שלנו היו פחות טובים. הנה סיימתי את הפרק. 

אהוד: רוצה להגיד שדיברנו על זה כמו חברים על מה היה קורה אם זה היה זה, טלגרף, גם המגבלות. כשהיה את הטלגרף והיה מברקים, אנשים היו צריכים לכתוב מאוד, מאוד, מאוד בקיצור כי הם שילמו לפי אות ולפי נקודה וזה. DEAR MISTER MARSHAL, STOP WILL NOT ARRIVE כאלה. ובעצם אם לא היה לנו גרפיקה, אז היינו צריכים למצוא דרך מאוד, מאוד יצירתית, אולי אפילו לפתח את האמוטיקונים לרמה של אתה יודע, לקחת, יש לי את כל השפות בעולם נגישים במקלדת שלי והם היו ממשיכים להיות נגישים במקלדת שלי כנראה גם ללא האימוג'י. אז הייתי לוקח תו ברוסית והייתי לוקח תו בסינית והייתי לוקח איזה אומלט משפה אחרת. כן. ומהם מרכיב לך איזשהו אמוטיקון שהוא יותר מתוחכם מנקודתיים, קו, סוגריים. נקודתיים, קו, סוגריים כי זה התווים פשוט שאני מכיר. אבל אם היה לי נגישות לכל השפות בעולם, אני בטוח שהייתי מוצא איזה הירוגליף. או את הפונט וובינגס המעפן הזה של מיקרוסופט, שאגב הוא כעיקרון נולד לפני האימוג'י, אבל הוא היה בלעדי רק למערכת של מיקרוסופט. והוא נכנס ליוניקוד אחרי שכבר האימוג'י היו שם. 

רותם: הפך להיות מיותר. 

אהוד: הם קצת איחרו. 

רותם: ועדיין הם שרדו למרות הכל, תראו מה זה. 

אהוד: שורדים למרות הכל ואני חושב שהצמיחה של הפונט המעפן הזה קרתה כשהיו את הקונספירציות על 9/11 שאם אתה כותב את מספר הטיסה, אתה רואה אימוג'י או תו של מטוס שנכנס בשני דפים שהם כאילו בניינים או משהו מטומטם כזה. אז יכול להיות שזה היה קורה, אבל אני רוצה להאמין שהיו לנו את שני הדברים האלה. שאחד, משהו שאתה מרכיב בעצמך ושניים, להשתמש בתווים אחרים שאתה ממש יכול לעשות מהם יותר ציורים או אפילו יש את כל האמנות האסכי. שאתה עושה את זה כבר בשורות. אתה לא מייצר רק אמוטיקון, אתה עושה את זה שורה אחרי שורה ואתה מייצר כמו למשל את אורשיו, שהוא מוריד את המשקפיים ומרים את המשקפיים, אז יש קוד אסכי לדבר הזה. ויש אמוטיקון של שראגי שגם משתמש בכל מיני גרשיים ודברים כאלה שהם לא באופן טבעי במקלדת שלך, אתה צריך ללכת לחפש אותם בגוגל ולעשות את שראגי הבחור שמרים ידיים ונאנח ואומר "אני לא יודע". 

רותם: אני חושב פתרונות טכניים, זה פשוט היה משנה את כל השיח. שנינו לא חוקרים בתחום, 

אהוד: כן. 

רותם: נראה לי זה באמת טריוויאלי להגיד כמה אימוג'י שינתה את האינטראקציה האינטרנטית. לא רק האינטרנטית, אני חוזר בי, את האינטראקציה הבין אנושית. זהו, זה לא רק מוגבל לאינטרנט. 

אהוד: כן, כן. אם אנחנו יוצאים רגע מהפתרונות הטכניים של הסמרטפונים ומה היינו שמים במקום, אז כן, זה היה משנה. היה הרבה פחות רגש והיה הרבה פחות צבעוניות בשפה. 

רותם: אני חושב אפילו, אני אגיד לך טינדר, לא יודע אם לך יצא להשתמש. אבל יצא לך לראות. זה מאוד נופל שם על הסופר לייק, לב והסווייפ שגם הפך לאיזשהו סוג של דבר. אולי לנהל שיחות עם פרטנרים/בני זוג יהודיים שאתה צריך רק לכתוב ולא יכול להכניס משהו סקסי, מצחיק ושובר שגרה כמו אמוג'י. אולי זה לא היה מתקיים כי זה היה רק טקסטואלי אז זה קצת משעמם. וזה פחות מתאים לאופי של האפליקציה, בניגוד למשהו כמו, איך קראו לזה, אוקי קיופיד שהוא קצת יותר סטנדרטי. 

אהוד: כן, יש משהו קצת מצחיק בלעשות וואט איף על משהו שהומצא סך הכל לפני 10 שנים, אבל בכל זאת הוא הפך לכל כך חלק מחיינו והפך למשהו כל כך שגרתי והפך למשהו שבאמת אתה יודע, וואט איף  לא היו סלולריים. מה זאת אומרת וואט איף? לא היו סלולריים לפני 15 ו-20 שנה. ועכשיו אנחנו תלויים בהם. 

רותם: כשאני כתבתי את התזה שלי, את העבודה לגמר תואר שני, 

אהוד: כן. 

רותם: אמרתי איך אנשים היו עושים תזות לדוקטורט בלי גוגל. עזוב שאני הייתי בשלב שכמעט את רוב הספרים היה לי בעל פה במחשב, הייתי יכול להוריד אותם. רק לעשות את כל הרפרנסים. לעשות רשימה של ספרים שאני רוצה ואז להביא אותם מהמדף, זה היה לי רגיל כי אני עדיין בן 40. הלכתי לספריות בחיי. אבל היה לי קל TO SEARCH ONLINE איזה ספרים אני לפחות צריך כדי לדעת ללכת לפחות לספרייה או להזמין אותם. מי שהיה 15 שנה לפניי, אפילו לא, 10 שנה לפניי, היה צריך את הכרטיס כשהיינו ביסודי אולי עושים את זה שנינו. 

אהוד: כן. 

רותם: יסודי או חטיבה, כאילו להוציא את הכרטסת, לראות כאילו,

אהוד: את המספר מדף. אחרי שדרכתי על הפרק אני אגיד שהאמוג'י צמחו עם הסמרטפונים. זה כן משהו שאי אפשר, 

רותם: להפריד אחד מהשני. 

אהוד: אי אפשר לנתק אחד מהשני. אז הוואט איף שלנו אומר, כן היו סמרטפונים, היה איפון והיה אנדרואיד והיה אינטרנט מהיר והכל סבבה וכולם היו כל היום מתכתבים וכותבים בטוויטר, אבל כל השפה הזאת, החדשה והסלנג שנוצר והאינטראקציה שנוצרה עם פייק ניוז ועם אתה יודע, אם לא היה אמוג'י, לא היה לייק כנראה. כי הלייק הוא סוג של, דיברנו מקודם על המשמעויות, אבל האיור הקטן שלו, נולד מזה שיש משה גרפי מאוד, מאוד קטן ומאוד פשוט שנועד להביע איזשהו רגש. ופייסבוק עד שנהפכה להיות מטא, הלוגו שמראה את הכניסה לחברה היה שלט של לייק. והם לקחו איזושהי בעלות על להגיד, "אהבתי משהו", זאת אומרת לא ציון גבוה, ציון נמוך כמו שהיה בפורומים אחרים. הם עשו לייק ועכשיו אתה סופר לייקים. 

רותם: אני לא סופר לייקים. 

אהוד: לא אתה. (צוחק) יש לי בדיוק 522. אבל אז אני אומר שכל האינטראקציה, אם אנחנו לוקחים את המסלול של אימוג'י הוביל את הלייק ולייק הוביל את תרבות הלייקים ותרבות הלייקים הביאה לסלבס האינטרנט,

רותם: והוביל בחלקו לרידוד תוכן ופרסומות זולות ובאמת, אפשר, זה לא נגמר וזה לא מופךך מדי. זה היופי במה אם. אתה לא צריך להגיד, אוקיי אם לא היה אימוג'י העולם היה זה, אבל אתה משנה קצת, בטח במשהו שהוא של השפה. 

אהוד: כן. 

רותם: וכל השרשרת הזאת שלא חשבתי עליה, אין צבירת לייקים. אין את כל הטרפת של אינסטגרם ומשפיענים. משפיע המון. אז יש כאן דבר קטן.

אהוד: כן. עולם הפרסום ועולם הצריכה ועולם הקולנוע ועולם הטלוויזיה הם כולם מושפעים באופן מאוד, מאוד ישיר מהדבר הזה.

רותם: וגם הפוליטיקה. כמובן טראמפ, לא ניכנס לזה יותר מדי, אבל טראמפ גם.

אהוד: אבל גם אובאמה. אתה יודע, לא צריך ללכת לזה, גם אובאמה היה נשיא, דיברו על רייגן, לא רייגן. 

רותם: בוש.

אהוד: לא, לא, לא. ניקסון ובטלוויזיה, 

רותם: קנדי. 

אהוד: כן. שהוא הזיע כי קנדי כבר מכיר את העולם הזה. אז אובאמה, אתה יודע, הכיר את העולם של האינטרנט והכיר את העולם של האינסטגרם ואחת התמונות הכי ויראליות באינסטגרם, סליחה, בטוויטר זה היה עוד. זה היה FOUR MORE YEARS אחרי שהוא מחבק את מישל וזכה בבחירות השניות. זאת אומרת, הוא מאוד, מאוד הבין את העולם הזה וצלל לתוכו. אבל יכול להיות שהוא וטראמפ אחריו, לא היו נבחרים אם לא היו לנו לייקים, אם לא היו לנו אימוג'ים, אם לא היינו בכל ה,

רותם: שיח האינטרנטי,

אהוד: שיח אינטרנטי שמאוד מבוסס אימג'ים ותגמול מהיר.

רותם: תגמול מהיר, בדיוק. טוב, אז נראה לי בוא ניתן תגמול מהיר אחרון. לא הזכרנו פה משהו ואני חושב שזה משהו שתוכלו לשמוע בהרצאה של אהוד אם תרצו. לדוגמא, ב-2015 מילת השנה של אוקספורד שכל שנה יש להם מילת שנה כזה לסמל את התקופה וזה.

אהוד: כן. 

רותם: אז היה סמיילי. בעצם אימוג'י או לא אימוג'י. זה אולי היה קצת כזה יח"צ שכל שנה יש להם משהו שהוא כמעט יח"צ. 

אהוד: כן, אני חושב שזה היה וקס כי הם דיברו על החיסונים כי הם רוצים להיות בצד הצודק שחיסונים זה טוב. אז הם הולכים על המילה הפשוטה ולא משהו מעורר מחלוקת. הם לא יגידו את המילה WOKE נגיד כי אם לא רוצים להסתבך אז יותר קל להגיד וקס. 

רותם: כאלה ועוד הרבה סיפורים ובכלל עוד הבנה של המשמעות של אימוג'י אפשר לשמוע בהרצאה שלך. אפשר להזמין אותך, נכון?

אהוד: נכון. כרגע אין לי אותה לקהל פתוח, אבל אם יש אולם שרוצה לעשות את ההרצאה הזאת.

רותם: ניתן למצוא אותו בטוויטר ופייסבוק. תעשו לו לייק בשניהם דבר ראשון. 

אהוד: לגמרי, חד משמעית וחוגי בית וחברות שרוצים להזמין, 

רותם: זום, בית, מה שתרצו. 

אהוד: 50 דקות מצחיקות, תשעה סיפורים שדרכם בעצם אני מדבר על המשמעויות הפוליטיות החברתיות והשפתיות של אימוג'י. ותודה שאירחת אותי. 

רותם: תודה שבאת. תודה על המסע. להתראות. 

אהוד: ביי. 

רותם: ביי. 

את הפרק הזה כמו שאר הפרקים, תוכלו למצוא באתר שלנו, WHATIF.FM  וכן באפל פודקאסט, ספוטיפיי, גוגל פודקאסט וכל אפליקציה בה אתם מאזינים לפודקאסטים. אני מציע לכם להירשם ולעקוב כדי להישאר מעודכנים כשפרק חדש יוצא. ואם אהבתם אותו, אשמח אם תשתפו עם אחרים, ככה הפודקאסט יגיע ליותר אנשים. אם אתם רוצים לדון על הפרקים, מזמין אתכם לקבוצה "מה אם – היסטוריה אלטרנטיבית". 

תודה שהאזנתם. עד הפעם הבאה, אני רותם יפעת.