מה אם יעקב שחר לא היה קונה את מכבי חיפה? ד"ר משה טלסניק

מה אם יעקב שחר לא היה קונה את מכבי חיפה? ד"ר משה טלסניק

תמלול מלא של הפרק

(מוזיקה) אתם מאזינים ל...(מוזיקה) "מה אם – פודקאסט על היסטוריה אלטרנטיבית" (מוזיקה) רותם יפעת. 

"אם יענקלה לא היה קונה את מכבי חיפה, בסופו של דבר כן הספורט היה עובר לידיים פרטיות. האופן שהוא עשה את זה כן השאיר את חותמו על הדרך שבה הכדורגל הישראלי התנהל בשנים לאחר מכן. הרבה מהסטנדרטים שהגיעו למכבי חיפה שהיו תקדימיים לאותם ימים היו סטנדרטים שאחר כך יכנסו לכל המועדונים בארץ."

האם הכדורגל הישראלי היה מצליח בצורה כזאת או אחרת. כמויות הכסף הנשפכות בו הן עצומות, תקציב קבוצה ממוצעת בליגת העל הוא יותר מ-40 מיליון ₪. קבוצות משחקות באירופה, בתקנים איכותיים יחסית, ובאמת מלא שיפורים שמקרבים אותנו לסטנדרט הכי גבוה שיש. ישנם גורמים רבים שהובילו אותנו עד היום, אך יש אדם אחד שניתן לזהות כגורם המשמעותי ביותר, כזה שהשקיע מאות מיליוני שקלים במשך 40 השנה האחרונות, זהו יעקב שחר. 

משה: יענקלה בניגוד לבעלים אחרים, רצה שכמה שיותר משחקים של מכבי חיפה ישודרו בטלוויזיה. אחרים אמרו "מה זאת אומרת, אם ישדרו אותם, לא יקנו כרטיסים. הוא ידע שאם ישדרו אותם, החשיפה תהיה יותר גדולה. גם יותר יראו את הכיתוב VOLVO על החולצות. וגם יראו אותו ביציע ויראיינו אותו. אבל זה היה גם חלק מהעניין של איך הוא ואנשיו הפכו את הדבר הזה למותג שהוא. 

רותם: כמובן שהכדורגל בישראל לא התחיל משחר. המשחק משוחק פה כבר יותר ממאה שנה ועוד לפני קום המדינה תחת השלטון הבריטי הייתה פה ליגה. מי שזכתה באליפות הראשונה של ארץ ישראל הייתה המשטרה הבריטית ב-1931-2932. עם קום המדינה החלה הליגה של מדינת ישראל ולאט, לאט נבנו מוסדות תואמים, מועצת ההימורים, התאחדות הכדורגל וכן הלאה. הליגה כמובן לא הייתה מקצוענית וכמו דברים רבים במדינה הצעירה גם כאן הרוב לא היה בידיים פרטיות. 

משה: הכדורגל הישראלי כמו למעשה רוב המשק הישראלי היה שייך למרכזים פוליטיים. כמובן היה כאן גם בעלות פרטית על עסקים שהביאו לכאן העליות השונות כי המשק כאן לא התפתח בצורה כל כך מסודרת. היו עליות ובהתחלה סוציאליסטים ואחר כך באים בהמשך העלייה החמישית של היהודים ממערב אירופה. אבל מה שקרה אחרי שקמה המדינה, חלקים גדולים מהמשק הישראלי היו בבעלות מרכזים פוליטיים. המרכז הגדול שבהם היה כמובן ההסתדרות. כל הספורט הישראלי היה למעשה בבעלות של אחד המרכזים, הפועל, מכבי, ביתר ואליצור. וזהו. בהמשך היו גם קבוצות שונות שהשתייכו לעיריות או לשכונות. ככה היה נראה הכדורגל הישראלי במשך תקופה מאוד, מאוד ארוכה. 

רותם: רק בסוף שנות ה-60' הוכרו השחקנים כמקצוענים. אם כי באופן אירוני הליגה עדיין נקראה "ליגת החובבים הראשונה". אבל שחקנים כבר התחילו לקבל שכר, אם כי זה לא היה מספיק והם נאלצו לעבוד במקביל בעבודות נוספות שבדרך כלל היו קשורות לארגונים איתם המועדון היה מזוהה. זה היה יכול להיות נהגים באגד, עובדי חברת חשמל או אפילו אצל הספונסרים, כמו למשל כוכבי מכבי חיפה בשנות ה-80'. ברוך ממן וירון פרסלני שעבדו במוסך של הספונסר שקדם לשחר, הקבלן זכריה דרוקר. אך כל הצוות מסביב, כולל ההנהלה, אפילו את זה הם לא קיבלו. 

משה: כל מי שעבד מאחורה, זאת אומרת לא השחקנים. לרוב היה מאמן אחד שגם דאג לכושר והכל קיבל קצת כסף, אבל כל ההנהלה היו מתנדבים. אנשים שהיו מעורבים במיזם הזה, בדבר הזה שנקרא ספורט. הספורט הפופולרי ביותר הוא כמובן הכדורגל. 

רותם: כמו כל מהלך היסטורי, הסיפור של יעקב שחר ומכבי חיפה לא התרחש בן לילה. היו מספר תהליכים שהתרחשו במקביל שרובם בכלל לא קשורים לכדורגל, אלא להחלטות ממשלה. בין אם זה מקומית או אפילו כאלה של מדינות זרות. זה יכול להיות תהליך ההפרטה במשק הישראלי שהתעצם באמצע שנות ה-80', פתיחת שוק התקשורת בתחילת שנות ה-90', הוקמה הרשות השנייה לרדיו וטלוויזיה שהפעילה את הערוץ השני ותחנות הרדיו האזורי וכן הטלוויזיה בכבלים ותחילת השידורים של ערוץ הספורט. גם הגוש הסובייטי תרם את שלו שכן עם התפרקות ברית המועצות, שחקני רכש זרים איכותיים היו זמינים במחירים נוחים יחסית לליגה המקומית שלנו. גם החרם הערבי תרם את חלקו שכן הוא הוביל לכך שנבחרת ישראל החלה לשחק באירופה ובהמשך, הקבוצות יכלו להתמודד במפעלים האירופאיים כמו ליגת האלופות וגביע אירופה למחזיקות גביע. דבר שהוביל להכנסות כספיות לא קטנות לאלה שהצליחו. השיפורים הללו הם אולי מה שקרץ לשחר, אבל מה שאפשר לו לבצע את הרכישה היה המבנה הישן של הליגה. את דרכו בכדורגל שחר בכלל לא התחיל בחיפה. הוא היה ספונסר של בית"ר ירושלים. אז בעיקר העזרה שלו הייתה בקניית מדים ואולי קצת הסעות. חשוב להגיד, הכדורגל הישראלי היה צמא לכסף ויעיד על כך הסיפור הבא. 

משה: מאוד אוהב כדורגל. אז הכניסה שלו לכדורגל כאמור הייתה לקבוצת בית"ר ירושלים. הוא ככה גישש, רצה כזה לעזור לאיזושהי קבוצה ואז הוא נפגש עם בחור בשם רובי ריבלין שהיה אז היו"ר של בית"ר ירושלים. והסיפור שם שהוא הגיע לפגישה איתו ושחר שאל לדבר עם מי שצריך ולראות אם מסכימים לקבל אותי כספונסר. הוא אמר שרובי קם על רגליו, כזה הסתובב ואמר "זה בסדר, מסכימים". זו הייתה הכניסה שלו לעולם הכדורגל. 

רותם: יש רק שאלת מה אם מעניינת מאוד שלא ניכנס אליה, אבל מה אם יעקב שחר היה רוכש את בית"ר ירושלים? ההשלכות הפוליטיות חברתיות היו מעניינות למדי. אני חושב שיש סיבות היסטוריות מאוד מובהקות למה שחר לא המשיך בבית"ר ועבר לחיפה ויעיד על כך הסיפור הבא. 

משה: איך הוא בכלל התחבר למכבי חיפה? הוא גר ברמת גן והוא בא לראות את הקבוצה שהוא אימץ אותה, את בית"ר ירושלים בהצגה כפולה באצטדיון ר"ג או בלומפילד, אחד מהאצטדיונים באזור המרכז. הצגה כפולה זה שיש שני משחקים באותו כרטיס והמשחק המוקדם יותר, לא של בית"ר ירושלים, היה מכבי חיפה נגד מכבי ת"א. ומכבי חיפה ניצחה והוא ראה את הלהט. זו הייתה עונת האליפות בשנת 83'-84' והוא פשוט נדלק מהדבר הזה. איזו קבוצה לוחמנית, איזה יופי. וגם כבר אז הם היו כאלה, צברו כבר אוהדים והייתה קבוצה של הצפון. עד שלב מסוים בשנות ה-60'-70' הם בכלל אפילו לא היו הקבוצה הבכירה של חיפה. קבוצת הפועל חיפה הייתה הקבוצה של חיפה. ואז במקרה הציעו לו, בוא תהיה הספונסר של מכבי חיפה כי בדיוק הספונסר הקודם שלהם קבלן בשם זכריה דרוקר קיבל איזה חוזה עם סולל בונה שקשורים להפועל חיפה ואז ניגוד עניינים אז הוא כבר לא יכול להיות יותר הספונסר של מכבי חיפה. אז הציעו ליעקב שחר ויעקב שחר הסכים. 

רותם: בדוקטורט שלו משה חקר את מושג המומחיות ואין ספק שהכדורגל בארץ היה פחות מכך כשיעקב שחר רכש את מכבי חיפה. זה לא רק בגלל תרבות החפיף הישראלית שאין ספק שיש לה תרומה קטנה, אלא פשוט כפי שאמרנו, רוב המעורבים בעניין זה היה תחביב, סייד ג'וב. קשה להיות מנהל כדורגל מעולה כשאת רוב היום אתה מבלה בניהול סניף בנק. עוד יותר קשה להיות בן זוג טוב כשאתה מנסה לשלב בין השניים. הסיפור של בני ברשטוק ששיחק בתור נער בקבוצה, הפך לימים ליושב ראש, מעיד על כך יותר מכל.

משה: בגלל איזושהי פרשה של הסתבכות עם מס הכנסה שגרמה לעוד גלים, באו להציע לו בוא תהיה יושב ראש. ואשתו הייתה באותה שיחה והיא אמרה לו "או אני או מכבי חיפה". הוא בחר במכבי חיפה. אשתו נשארה איתו, הכל בסדר והוא זה שניהל את המועדון הזה בהתנדבות מלאה. זאת אומרת, הוא סיפר על מצבים שבהם אנשים רצו להיפגש איתו, אמר אוקיי בסדר, אפשר ב-3 בלילה אם אתה רוצה. זאת אומרת, הוא היה כל כך עסוק כי היה לו גם דיי ג'וב שהיה צריך להתפרנס.

רותם: אבל מעבר לאנקדוטה הזו, יש להתנהלות הזו השלכות כלכליות שהן הקטליזטור למהלך הרכישה. 

משה: הייתה למכבי חיפה בעיה עם מס הכנסה. הם לא שילמו מס. היה שם חוב שהלך והצטבר והצטבר והצטבר והגיע למיליונים רבים של שקלים. מס הכנסה לא מיהר לגבות את החוב, אז גם צבר קנסות וריביות. באמת הגיע לסכום אם אני זוכר נכון, 8 מיליון שקלים רצו מהם עם הריביות והקנסות. 

(מוזיקה)

רותם: אם נשים את כל כובד המשקל על אירוע אחד או משפט אחד, אבל בפועל מאחורי הקלעים התרחשו הרבה דברים. אבל באמת, כל מה שקדם כמו הסיפור עם מס הכנסה, הובילו לרגע אחד בו יעקב שחר מציע לרכוש את הקבוצה. 

משה: כרגיל פנו ל...קודם כל, למי שיודע לנהל חשבונות, מבין את התעסקות התקציבאות מה היא. הוא הלך לדבר עם מי שהיה יושב ראש מס הכנסה יחד עם רואה החשבון של החברה שלו, של חברת "מאיר" והגיעו איתם לאיזשהו הסדר. תורידו לנו את הריביות והקנסות ואנחנו נשלם את הכל. הגיעו ל-3.5 מיליון שקלים משהו כזה. חזר עם ההישג ליושב ראש של מכבי חיפה, לא הכדורגל, אלא כל הגוף הזה שזה הכל. אמרו "אוקיי, בסדר, אחלה, אם תוכל לשלם. אין לנו" אומר "לשלם? אין בעיה אני אשלם, אבל אני רוצה קושאן, שטר בעלות על הדבר הזה". ומכאן זה התחיל להתגלגל. עכשיו, זו האגדה. במציאות מכיוון שכאמור עברון ממש תיעד את מה שהיה שם בצורה אינטימית וגם כשדיברתי איתו זה לא באמת. הי רגע, אם אתם רוצים אז למה שאני לא אקנה, לא, הוא הכין את הקרקע. קודם כל, אם הוא לא יקנה, הוא היה כבר בדרך החוצה. אם לא היו מאשרים את הרכישה הזו, הוא היה בחוץ, מפסיק לתמוך בהם וכנראה עובר לתמוך במישהו אחר ואולי גם קונה קבוצה אחרת.

רותם: עולה השאלה למה למרכזי הספורט לאבד את השליטה בקבוצה? כוח ויוקרה הוא דבר נפלא. יש אבק כוכבים ואתה חלק מהעניין, כולם מדברים עליך. זה מייצר מעורבות ושייכות. הרי זה אחד הדברים שהובילו את שחר לעשות את המהלך, אז למה לוותר עליה בקלות?

משה: כל מי שדיברתי איתו שהיה שם באותם ימים אומר שאם לא היו מוכרים לו, הוא לא היה מכסה את החוב, שדרך אגב, החוב הוא גם חוץ מכ-3.5 מיליון שקלים, הוא גם רכש כמה שחקנים. כמה מהשחקנים ששיחקו במכבי חיפה באותם ימים זה היה שחקנים ששחר קנה מכיסו. אם הוא לא היה רוכש אותם, הם היו פשוט מתפרקים. עכשיו המנהלים פחדו שהם ילכו לכלא. זה ממש עברות מאוד קשות על חוקי המיסים במדינה והם אחראים על זה וגם מכבי חיפה נכוותה מאוד קשה כמה שנים קודם לכן, בשנת 88' זה התפוצץ. אנחנו מדברים שוב, נחזור ללוח זמנים. כל הפרשה הזו של הרכישה עם עונה 91'-92' ארבע שנים קודם לכן התפוצצה פרשה שזכתה לכינוי "פרשת בומס" על שם המבקר הפנימי שמינו. לקבוצה היו שני חשבונות. היה חשבון אחד שדווח למס הכנסה וחשבון נוסף ששילמו משכורת לשחקנים שלא דווח למס הכנסה. וקיבלו שם עונשים על תנאי, עונשי מאסר על תנאי. אחד מהם גם שלמה שרף המאמן גם קיבל עונש מאסר על תנאי. אבל גם יושב הראש והגזבר. אז הם אמרו, אם לא, הקבוצה הייתה מתפרקת והם כנראה היו נותנים את הדין. באותם ימים גם, אף איש עסקים לא בא ואמר, טוב אם לא יענקלה, אז מישהו אחר.

רותם: לפני שנבין מה היה קורה אם שחר לא היה רוכש את הקבוצה, אני רוצה רגע להתמקד במה הוא כן עשה. 

משה: בין הדברים הראשונים שהוא עשה, קודם כל, לשפץ את האצטדיון. אצטדיון קריית אליעזר זה אצטדיון עירוני ששירת גם את הפועל חיפה. הוא שיפץ שם את השירותים, בנה שירותי נשים, שיפץ את יציע האח"מים על חשבונו. כל המהלכים התשתיתיים שהוא עשה שם עמדו לרשות העיר. זאת אומרת, כל מי שמשתמש באצטדיון הזה. שקודם כל, תהיה איזושהי רמה נאותה. הכניס סטנדרטים לא רק לקבוצה הבוגרת דרך אגב, גם למחלקות הנוער שמחלקת הנוער של מכבי חיפה, אני חושב שהם כבר מזמן עברו את ה-20 שחקנים לאורך השנים ששיחקו בחו"ל ופותחו במחלקת הנוער שם ושיחקו בחו"ל. ואולי הדוגמא הטובה ביותר בעונת 2014-2015 זו עונה ראשונה שבה התחיל לפעול אצטדיון סמי עופר. שוב, אצטדיון עירוני. לא אצטדיון של מכבי חיפה. מי שהיה בעיקר מעורב שם בתכנון האצטדיון ובעיצובו היו אנשי מכבי חיפה. בעונה הראשונה שלו אחד ממוקדי המשיכה הגדולים החזירו למועדון את יוסי בניון מקריירה בחו"ל. הם מכרו כ-17,000 מנויים. אין לזה תקדים לחצי מזה. בכל ענפי הספורט בארץ. זאת אומרת, יש קבוצות ששמחות מאוד אם מגיעים שליש מהכמות הזו למשחקים שלהן. הם מכרו 17,000 מנויים לא כולל כאלה שבאו ורכשו כרטיסים למשחק ביום המשחק. זה אצטדיון של 30 אלף צופים. שמעתי את אנשי המועדון מדברים, שאלו "מה פתאום 30,000? איך בכלל תמלאו? הרי אם תביאו 10,000 למשחק זה יראה ריק". 

רותם: כן. 

משה: אני הייתי באותה עונה, ממש הייתי בכל משחקי הבית שלהם. זה פשוט חוויה מדהימה לראות את הדבר הזה. לשבת שם באצטדיון הזה. רואים את זה בעולם בהרבה מאוד מקומות אבל בארץ זה היה תקדימי. לראות את הפלא הזה, את הפלא הארכיטקטוני הזה. 

רותם: הדוקטורט של משה מדבר על הגדרת מומחים ואני רואה אותו בתור מתרגמת למקצוענות. לא רק ברמת השחקנים, אלא כל שגרת הניהול והתפעול. 

משה: שחר ניסה לייצר מצג שיש בו הרבה מן האמת, אבל שוב, זה מצג. כשאתה מרים ככה את מכסה המנוע אתה רואה שלא תמיד דברים עובדים כל כך טוב. שקבוצה שמנוהלת בסטנדרטים כמו עסקיו, כמו העסקים שלו. זאת אומרת, אם העסקים שלו לא עבדו עם תקציב מסודר, אז תהיה בעיה. או אם לא יעבדו עם האנשים הנכונים או אם לא יבנו את הפסיליטיז הנכונים. אם לא יעבדו שיווקית נכון בצורה סדורה. דיברתי קודם על מכירת 17,000 מנויים, הייתה שם עבודה שיווקית מדהימה. האתר שהם בנו, ימי ההתרשמות שהם עשו שקיבלו את פניהם של האוהדים שרצו, חשבו לקנות מנוי, קיבלו אותם אנשים עם עניבות. באו ומכרו לך משהו אחר. מכרו לך את החוויה של להיות מנוי עונתי למשחקי הבית של מכבי חיפה. זה עזר לו התדמית הזו. מכבי חיפה שווה יעקב שחר. יענקלה שחר, איש העסקים המיטיב שהכל שם מתנהל בצורה מסודרת, הכל מתנהל בצורה ראויה, לא אלימה, לא בריונית, לא שכונה. יש שכונה, מכבי חיפה זו לא שכונה. מכבי חיפה זה מקום מסודר. 

רותם: ניתן לראות שהמומחיות של שחר בשאר עסקיו זה גם בתחום הכדורגל. 

משה: הוא איש עסקים מצליח. בנה אימפריה עסקית מדהימה ויש לו את האמצעים כדי שהמועדון יהיה תחרותי במונחים הישראליים. צריך לשים כמה עשרות מיליוני שקלים בשנה והוא יכול. הוא גם יכול הרבה יותר, אבל הוא משתדל אף פעם לא להשתולל. דבר שני, אני חושב שהסיפור שם זה כבר חלק ממנו. הוא לא יכול אחרת. בתוך מניפת עסקיו, מכוניות ומשאיות והציוד המכני הכבד והאוטובוסים, יש לו גם את מכבי חיפה. זו עבודה, זה חלק מהעבודה. 

רותם: חלק מהפורטפוליו. 

משה: בדיוק. תיכנס לאתר של קבוצת "מאיר", תראה שם גם את הלוגו של מכבי חיפה. והוא מאוד אוהב את זה. ואני חושב שגם יש אוהדי מכבי חיפה שדיברתי איתם כי גם הייתי איתם בקשר. אני מדבר אוהדי מכבי שמאוד מעורבים. אוהדים שאמרו לאורך השנים האחרונות, התפתח שם לפני כמה שנים הסלוגן "יענקלך". אומרים אם הוא לא יהיה שם, מישהו אחר יהיה שם כי כבר היום ההכנסות האורגניות, בלי שהוא ישים שקל, כבר היום יש סכום מאוד, מאוד יפה שהוא תקציב של קבוצה, תקציב בינוני בליגת העל הישראלית לפני שהבעל בית שם את השקל הראשון שלו. 

רותם: יש משהו מעניין בכך שבעצם בגלל הכישלון בשיטת הניהול הקודמת, הכדורגל הישראלי ביצע את הקפיצה הכי גדולה שלו עד היום. הרי באותה מידה הוא היה יכול להיכחד ולא להיות השישי באירופה. כך שניתן לדמיין מצב שאם זה לא יעקב שחר, מישהו אחר היה מגיע וקונה. 

משה: כשאתה שואל מה אם, מה אם שחר לא היה קונה ב-92'. הרי המצב הוא כזה, 92' יעקב שחר קונה את מכבי חיפה ותוך שלוש שנים בערך כל קבוצות הליגה הראשונה אז נקראה ליגה לאומית, היום נקראת ליגת העל, עוברים לידיים פרטיות. זה המצב. אם לא יעקב שחר, בסופו של דבר, קבוצות הכדורגל כן היו עוברות לידיים פרטיות. שנות ה-90' הן שנות ההפרטה הגדולה של המשק הישראלי. לא רק הכדורגל עובר הפרטה, כמעט כל תחום, כל מגזר במשק הישראלי עובר הפרטה. רבין, ראש הממשלה, מוביל מהלכי הפרטה. מפלגת העבודה מובילה מהלכי הפרטה מדהימים שעשו למשק טוב או פחות טוב, זה כבר בעיני המתבונן, אבל זה המצב כרגע. אז גם הספורט עבר הפרטה. הספורט זה שהיה באגודות הספורט. לתפעל דבר כזה שנקרא קבוצת כדורגל בליגה הראשונה זה לדאוג לבגדי אימון, נעליים, למתקנים, להשקות את הדשא ולקצוץ אותו. במשחקים עצמם יש הוצאות. השאיפה היא שכרטיסים יכסו אותם, שאתה צריך סדרנים ואתה צריך לשלם למשטרה. אתה צריך לשלם גם לעירייה בדרך כלל כדי להשתמש באצטדיון והאוטובוס. כל הדברים האלה יש להם עלות. 

רותם: הרכישה של שחר הייתה כמו רעידת אדמה בכדורגל הישראלי וגורמים פרטיים נוספים הביעו התעניינות ברכישה, כך שהוא לא היה לבד בסביבה ובעקבות זאת באמת, מינתה בשנת 1995 ההתאחדות לכדורגל ועדה מיוחדת לקביעת הקריטריונים למעורבות גורמים עסקיים בקבוצות כדורגל בראשות עו"ד משה אביבי. ידועה כ"וועדת אביבי" והיא הגיעה למספר מסקנות.

משה: הסדירו את כל העניין של מכירת קבוצות לאנשים פרטיים, לבעלויות פרטיות. שלמעשה, על פי היום או אפילו כבר אז, אי אפשר למכור קבוצה, אפשר למכור זכויות ניהול. לא קבוצה. יעקב שחר רכש את הקבוצה, הקבוצה בבעלותו. עכשיו, על פי הסכם המכירה, כל מי שאומר יוציאו אותם מחיפה, יפסיקו לשחק, לא, יש דברים שם שנשמרו שגם יענקלה הסכים שהם יישארו כך. גם הוא רצה שהקבוצה תישאר בחיפה והסמלים שלה יהיו אותם סמלים. 

רותם: מסורת זה דבר מאוד מרכזי בכדורגל. 

משה: ללא זה, 

רותם: זה ספורט אמריקאי אם לא. 

משה: פרנצ'ייז, בדיוק. אבל הקבוצה היא בבעלותו. זאת אומרת, זה ממש, בבעלות למעשה קבוצת "מאיר". הגוף שרכש אותם זה "קשר ספורט", שוב כמה תקדימי המהלך הזה. אני ראיתי את המסמך הזה של הקבוצה שייכת ל"קשר ספורט" שהם מתעסקים עם הנהלה וכיסויי ראש. בכלל לא היה כזה דבר קבוצת ספורט, ניהול קבוצת ספורט. ו"קשר ספורט" שייכת לקבוצת "מאיר". אז גם ההפסדים, זאת אומרת, מי שסופג את ההפסדים זה קבוצת "מאיר". מי שמכניס כסף זו קבוצת "מאיר". והם קובעים הכל. עכשיו, בדירקטוריון של מכבי חיפה יש גם נציגים לאגודת מכבי חיפה. אבל ברצונו שחר יכול לעשות כמעט כל דבר עם הקבוצה הזו, אבל זה נשמע כזה נורא, אבל הנה אנחנו רואים לאן הוא הביא אותה לאורך השנים. 

(מוזיקה)

רותם: לכן לאורך השנים זכויות הניהול של כל הקבוצות בליגת העל עברו לידיים פרטיות. אך ההבדל בינן לבין שחר הוא לא רק בהגדרה, אלא גם ביציבות. רוב הקבוצות החליפו בעלים יותר מפעם אחת וישנם בעלי קבוצות שהחליפו בעלות על קבוצות שונות מספר פעמים. אפשר אולי לטעון שזה נובע בגלל שהם לא קנו את הקבוצה, אלא רק קיבלו את זכויות הניהול ולא הרגישו מחויבות חזקה כמו שחר. אך אני חושב שההבדל בין שני המודלים הוא לא מספיק גדול כדי להצדיק את היציבות. אני חושב שהדבר נעוץ בשחר עצמו. לכן ניתן לדמיין מצב בו אדם אחר היה מבצע את מהלך ההפרטה הראשון, הוא לא היה סוחף אחריו אחרים ולא מביא להצלחות אדירות. יעקב שחר שהיה יושב בצד ואומר "לא יצא מזה כלום, למה לי להכניס את היד לכיס? למה לי לעשות את הדברים האלה?" חשוב להגיד, האחרים שרכשו הם אנשי עסקים מצליחים מאוד וגם חובבי כדורגל. לפעמים זה הצטברות של כמה דברים שמייצרים את ההיסטוריה. אני חושב שלפעמים כן אדם ספציפי ניחן בשילוב הנדיר כדי לבצע מהלכים שישנו את העולם. 

לסיום עניין אותי איך בכלל משה הגיע לחקור את הנושא והאמת שהתשובה ממש הפתיעה אותי. 

משה: זה ממש סיפור סרנדיפיטי. איך הגעתי למכבי חיפה. קודם כל, בתואר השני שלי בעבודת המאסטר עסקתי בכדורגל, בשיפוט כדורגל. באותם ימים לא הייתה עוד טכנולוגיה בשיפוט כדורגל ושאלתי פשוט איך זה יכול להיות? ואז העיסוק בכדורגל היה לי פשוט מרתק. וכשהיה מחשבות על עבודת הדוקטורט, אז ככה דיברתי עם המנחה שלי והוא אמר "אתה יודע, חזרתי עכשיו בטיסה וראיתי את הסרט "מאניבול" על אתה יודע, על סטטיסטיקות", זה בבייסבול, כן? "תבדוק, אולי יש שם איזה משהו". ואז אמרתי אוקיי, זה יכול להיות מאוד מעניין כל העניין הזה של איך מדע וטכנולוגיה בכדורגל, בקבוצת כדורגל. אני גר באזור המרכז, עובד באזור המרכז, אז חשבתי בהתחלה על הקבוצות התל אביביות ואז אני זוכר שהייתי בכנס בוינגייט והציג שם איתמר צ'יזיק שהוא היה אז המנכ"ל של מכבי חיפה, את איך עובד המועדון הזה. והייתה שם שקופית עם העץ הארגוני שאמרתי מה זה המערכת הענקית הזו? ארבתי לו אחרי שהוא סיים, אמרתי לו, הצגתי את עצמי ואני רוצה לבדוק מה קורה אתכם. אמר "בסדר, קח כרטיס ביקור ובוא נפגש". ומכאן התחיל הרומן שלי עם מכבי חיפה, עם איתמר צ'יזיק שפתח לי את הדלת. וגם ככל שככה חפרתי עוד ועוד וגם הסיפור של הרכישה, פתאום גם הגעתי לספר החוקים, אמרתי אה, יש לי פה מסמך כאילו מישהו תיעד לי את השנה האחרונה איך זה היה לפני שאיש עסקים רכש אותם. ואז להגיע לכל האנשים האלה שהיו שם כבר מהתחלה, גיורא שפיגל המנג'ר הראשון, קרא לעצמו בכלל מנג'ר, לא מאמן. ומנהלי הקבוצות והפסיכולוגים והדוברים. הקבוצה הראשונה בישראל שהחזיקה דובר הייתה מכבי חיפה. באותה עונה ראשונה הדובר הראשון שלהם גיא פלג. 

רותם: הנושא הזה של חשיבות האדם בהיסטוריה הוא הנושא של הפרק הבא. בעקבות הסרט מה היה קורה אילו אהוד ברק על מלחמה ושלום של רן טל בספר הקיפוד והשועל של ישעיה ברלין שהשפיע על טל ליצור את הסרט. אני אדון במאמר, בסרט ומקווה שנוכל לארח את טל עצמו ואולי את אהוד ברק עצמו כדי לדבר על מה עושים אם ואיך מתנהג מנהיג. עד פעם הבאה, להתראות. 

את הפרק הזה כמו שאר הפרקים, תוכלו למצוא באתר שלנו, WHATIF.FM  וכן באפל פודקאסט, ספוטיפיי, גוגל פודקאסט וכל אפליקציה בה אתם מאזינים לפודקאסטים. אני מציע לכם להירשם ולעקוב כדי להישאר מעודכנים כשפרק חדש יוצא. ואם אהבתם אותו, אשמח אם תשתפו עם אחרים, ככה הפודקאסט יגיע ליותר אנשים. אם אתם רוצים לדון על הפרקים, מזמין אתכם לקבוצה "מה אם – היסטוריה אלטרנטיבית". 

תודה שהאזנתם. עד הפעם הבאה, אני רותם יפעת.