מה אם מאניבול לא היה נכתב? עידן ויניצקי

מה אם מאניבול לא היה נכתב? עידן ויניצקי

תמלול מלא של הפרק

"יש חורים שקיימים, כל מיני חורים בתפיסה הבסיסית שלנו ואנחנו יכולים לנצל אותם לטובתנו אם נדע להסתכל על דברים שאחרים לא מסתכלים עליהם. ואם "מאניבול" לא היה נכתב והסרט נתן לו בוסט, אבל הספר בעצמו היה תופעה. ואם "מאניבול" לא היה נכתב, אז כל זה לא היה קורה.

(מוזיקה) אתם מאזינים ל...(מוזיקה) "מה אם – פודקאסט על היסטוריה אלטרנטיבית" (מוזיקה) רותם יפעת. 

שלום וברוכים הבאים לעוד פרק של "מה אם", פודקאסט על סיפורים על היסטוריה אלטרנטיבית. איתי היום פעם שניה, לפחות בהקלטה. בשבילכם זו פעם ראשונה שאתם שומעים, סטודנט עבר שלי. הפעם איתי עידן ויניצקי שהוא היום עיתונאי וחוקר סרטי ספורט ובעבר כמו רבים וטובים מאיתנו, סטודנט לקולנוע. כמוני גם סטודנט לתואר שני ובעל תואר שני. 

רותם: אהלן עידן.

עידן: אהלן, מה עניינים?

רותם: הכל טוב. אז עידן בא לפה כי הוא פרסם לאחרונה ספר שעוסק בסרטי ספורט, "מהמגרש למסך". ואמרנו בוא נדבר על משהו. הוא רצה לדבר בפודקאסטים של הקולנוע, הבעיה שהם כבר לא פעילים ואיכשהו הזכיר את מילת הקסם, מה אם "מאניבול" לא היה קיים? אבל תכף נחדד את זה. "מאניבול" מי שלא מכיר, סרט די מוכר עם בראד פיט וג'ונה היל בין היתר ומשחק את ארט, פיליפ סימור הופמן ז"ל, 

עידן: המנוח. 

רותם: סרט מאוד טוב, אני ראיתי אותו כמה וכמה פעמים. מן הסתם גם אתה, אבל אני גם ראיתי אותו כמה פעמים. והוא מבוסס על ספר של מייקל לואיס מ-2004.

עידן: לא הדוגמן, הסופר.

רותם: כן, הסופר. אולי גם הדוגמן כותב, אבל לא כתב את זה. 

עידן: ספר מ-2003. 

רותם: ולא אם לא הייתה קורית התופעה של הספר, אלא אם הספר לא היה קיים כי הוא הזניק ושינה המון דברים ובמילה אחת הוא שינה איך משתמשים בדאטה, נתונים כדי להגיד דברים על העולם. כמובן היו הרבה לפני ואנחנו ניכנס לזה וזה היה מצחיק למה זה בכלל הדליק אותי. מי שלא מכיר, יש לי פודקאסט נוסף על טכנולוגיית ספורט שקוראים לו "ספורט העתיד" ושם בתור חצי בדיחה אנחנו כל הזמן מזכירים את "מאניבול". אבל זה נכון כי דאטה בעולם טכנולוגיה והספורט הוא המלך. אין עולם היום, אני עכשיו גם בתהליכים להתראיין לכל מיני חברות הייטק והכל זה דאטה. הכל זה דאטה. אז "מאניבול" הוא חלק מהמהפכה הזאת שקשורה לנייט סילבר, פריקונומיקס, אנחנו נדבר על הכל. אבל לפני הכל, בוא נתחיל להבין בבייסבול, שזה תחום קשה. היה פה באולימפיאדה, לינדה אשתי, כיום אשתי, מאוד אוהבת, אז עוד לא היינו נשואים אבל היינו ביחד והיא אהבה את האולימפיאדה. היא לא רואה ספורט רוב השנה, אבל היא מאוד אוהבת ספורט של נבחרת ישראל ואת האולימפיאדה. ואז יום אחד עלתה נבחרת בייסבול. ניסיתי להסביר לה את המשחק ואני חושב שהבנתי. יש שחקן שזורק כדור, הוא הפיצ'ר, אבל הוא המגן, שזה דבר אירוני, כי הוא עושה את המהלך הראשון והוא המגן. 

עידן: כן. 

רותם: ואז החובט מכה ואם הוא מצליח להעיף את הכדור ואף אחד לא תופס אותו עד שהוא נוגע ברצפה, זה ארבע נקודות או נקודה. 

עידן: זה מתחיל להסתבך. 

רותם: אם תופסים את זה באמצע והוא עוצר בתחנה אז זה מתחיל. זה בגדול המשחק. יש נקודות, אז זה שזה הפוך הגנה והתקפה זה מיינד בלואינג בעיניי, בתור בן אדם שככה עוסק בפילוסופיה. וזה הספורט הכי אמריקאי. הוא לא הכי פופולרי. איך מגדירים אותו? 

עידן: לא, הפוטבול הכי פופולרי. 

רותם: הוא קצר. זו עונה של 20 שבועות, 24 כולל פלייאוף.

עידן: הבייסבול הוא ה-PAST TIME, הזמן חופש של משפחה או הרוגע. הוא הספורט שהאמריקאים הכי אוהבים עדיין, הוא הכי שורשי. הוא התחיל קצת אחרי מלחמת האזרחים. זה ממש מלווה את ההיסטוריה האמריקאית לכל אורכה.

רותם: והוא אמריקאי במקור?

עידן: כן.

רותם: הוא קריקט?

עידן: הוא בנוי על קריקט, כמובן, אבל יש שם הרבה מאוד מן האמריקאיות. והוא מאוד קלאסי, עדיין משחקים עם חליפות כאלה ועם חגורות. איזה ספורטאים משחקים עם חגורות? זה מאוד שורשי בארה"ב. 

רותם: עונה מאוד ארוכה, נכון? 

עידן: 162 משחקים. 

רותם: בלי פלייאוף.

עידן: כל יום משחקים כמעט כי לא רצים יותר מדי ואפשר לשחק והכל סבבה. והפלייאוף דווקא מאוד קצר כזה. אבל זה נחמד, אתה הולך לבול פארק, אוכל את הנקניקייה, שותה את הבירה, רואה את המשחק, רואה חוזר, יוצא באמצע. 

רותם: בניגוד לכדורגל או כדורסל שיש להם זמן די תחום, 

עידן: כן, תשעה סיבובים, לא מוגבל בזמן, יותר מזכיר טניס בקטע הזה. עד שהטוב מבינינו ינצח. 

רותם: וקבוצות, אנחנו לא ניכנס לעומק של זה כי חשוב לי להבין כמה דברים, אבל יש באמת בסיסים כי זה באמת חשוב ל"מאניבול", נכון? אז בוא נדבר רגע על הסטטיסטיקות בבייסבול. סטטיסטיקות בכלל בספורט זה דבר חשוב. יש מה שנקרא "בוקס קור" בכל ספורט. כדורסל, אנחנו נשווה הרבה לכדורסל כי נראה לי ספורט שכמעט רוב המאזינים בישראל ואני מבינים היטב. אז כדורסל אנחנו מכירים את ה"בוקס קור". יש לנו כמה נקודות, כמה אסיסטים, כמה ריבאונדים, חטיפות, בלוקים, אחוז קליעה. בגדול זה הזה. מה יש לנו בבייסבול?

עידן: אז יפה, לפני מהפכת ה"מאניבול" גם הבייסבול היה ככה. כמו שאמרת, הדבר הבסיסי ביותר זה נקודות, ריבאונדים, אסיסטים וכו'. בבייסבול גם היו סופרים כמה הום ראנים היו, כמה חבטות היו, לפיצ'רים היו סופרים כמה חבטות היו, אחוזי חבטה נגדם. אחוזי חבטה לחובטים וכן הלאה. בייב רות' היה נגיד מדהים בזה וכו'. בעקבות ה"מאניבול" הבינו גם בבייסבול וגם בכדורסל שזה לא אפקטיבי לספור ככה וצריך לספור את הסטטיסטיקות החכמות שבאמת מגלות לנו מי באמת מועיל למשחק. 

רותם: הדבר הכי מדהים פה בפרק הזה בעיניי שאנחנו לא מדברים על מה שקורה ב"מאניבול", הספר שמתאר סיפור היסטורי של קבוצת האוקלנד אייז עם המנג'ר שלה, בילי בין, מי שגילם אותו זה בראד פיט בסרט, שבעצם משתמש באנליטיקות מאוד מתוחכמות שאף אחד לא רואה על ידי זה שהביא בחור כזה בוגר הרווארד או ייל או פרינסטון או וואטאבר אייבי ליג, אלא הספר עצמו שינה את ההיסטוריה ולא התופעה שזה בעיניי מיינד בלואינג.

עידן: אז כן, 

רותם: אז בוא נספר קודם מה קורה בספר. מה הסיפור של מייקל לואיס ואגב, כמו שאמרת לי מקודם, הוא לא היה דמות מוכרת כל כך אז.

עידן: לא. אז נחזור באמת כמה שנים אחורה. ביל ג'יימס שהיה שומר במפעל של אריזות, שומר לילה, והיה לו משעמם והוא מאוד אהב בייסבול, היה משחק עם החברים שלו את הימים הראשונים של הפנטזי בייסבול, אז כשזה הומצא. והוא חיפש אדג' מה שנקרא, כמו שהאמריקאים אומרים. כאילו דרך לנצח ככה. ולאט, לאט הוא התחיל לחקור כל מיני מתמטיקה, התחיל לחקור כל מיני מספרים של הבייסבול. שוב, לא היה קשור בכלל לענף בשום צורה. והתחיל לבנות משהו שנקרא סייבר מטריקס, שזה בעצם לקחת את ה...

רותם: סייבר, לא סייבר כמו שאנחנו מכירים CY, אלא...

עידן: SY. 

רותם: אבל לא CI כמו סייבר,

עידן: לא אינטרנטי. סייבר מטריקס זה קיצור של לא זוכר מה, אבל בעצם לקח את המספרים ומצא כל מיני חורים, כל מיני דברים שהיו מאוד לא יעילים במשחק וזה התחיל להתפתח ונהייתה לו איזושהי קהילה והוא כבר התחיל לכתוב ספרים על זה. פרסם כמה ספרים, סטטיסטיקות מתקדמות מה שנקרא. 

רותם: פרסם אותם בהתחלה, הדפיס בזירוקס 75,

עידן: באמת, זה משהו ש...כמו שאמרנו, הבייסבול הוא מאוד שורשי וקלאסי, זה משהו שבכלל לא רצו לשמוע עליו בבייסבול כי אמרו "מה אתה רוצה מאיתנו עכשיו עם כל מיני מספרים מתקדמים? תן לנו לשחק את המשחק הרגיל שלנו".

רותם: זה נכון לכל ספורט. אני יכול להגיד שבפודקאסט שלי אנשים כבדים, הסרט מתאר את זה בצורה מדהימה. 

עידן: מפה לשם באמת הגיע בחור בשם בילי בין, שנבחר בסיבוב הראשון בדרפט בשנות ה-80'. לא כל כך הצליח כשחקן, אבל כן הצליח להתקדם בפרונט אופיס בהנהלה והפך באיזשהו שלב לג'נרל מנג'ר של אוקלנד אייז.

רותם: בוא נסביר רגע מה זה ג'נרל מנג'ר כי לי לקח זמן להבין. 

עידן: יש מאמן לקבוצה ומעליו, בספורט האמריקאי בכלל, מעליו נמצא ג'נרל מנג'ר, הוא אחראי על הראייה הכללית. אם המאמן אחראי על הטקטיקה, אז הוא אחראי על האסטרטגיה. הוא מביא שחקנים, הוא מחתים שחקנים, הוא מתכנן את החוזים לטווח קצר וארוך. מקנה איזושהי זהות לקבוצה. מחליפים מאמנים לא מעט, ג'נרל מנג'רים פחות כי נותנים להם באמת זמן לעבוד. אז באמת בילי בין הפך בהתחלה לסגן הג'נרל מנג'ר, אחר כך הפך לג'נרל מנג'ר של אוקלנד. עכשיו, פה חשוב להגיד, אוקלנד היא אמנם הגיעה משוק יחסית גדול, היא די קרובה לסן פרנסיסקו, אבל היא תמיד הייתה מועדון קטן. עכשיו, בניגוד ל-NBA למשל שיש תקרת שכר, בבייסבול אין. בבייסבול מותר להוציא כמה כסף שבא לך. ואז באים מפלצות כמו הינקיז או היום,

רותם: נראה לי כמעט כולם מכירים את השם.

עידן: היום הלוס אנג'לס דודג'רס שמוציאים מיליונים. 

רותם: מאות מיליונים. 

עידן: מג'יק ג'ונסון מחזיק את הדודג'רס כמנג'ר, מוציאים מאות מיליונים ואוקלנד צריכה להסתדר עם תקציב שהוא במקרה הטוב עשירית. עכשיו, אנחנו רואים בכדורגל נגיד, שיש פערים עצומים. מנצ'סטר יונייטד או מנצ'סטר סיטי, תשחק נגד ברנטפורד וכמעט תמיד היא תנצח כי התקציב שלה הרבה יותר גדול, יכולה להביא את השחקנים הכי טובים. ההבדל הוא שבבייסבול לא יורדים ליגה. ואז אתה יכול לבנות לאט, לאט ובעצם לנצל חורים שנוצרים שאתה מזהה כדי לנסות לעשות משהו קצת שונה, כי אין לך את החשש הזה של לרדת ליגה או להתפרק. וזה בעצם מה שבילי בין עשה. הוא הביא כמו שאתה אומר, בחור בשם פול דפודסטה, שבסרט הופך לפיטר בראד. 

רותם: כן, מעניין למה.

עידן: כי הרחיקו אותו מאוד, מאוד מהדמות המקורית ואז פול דפודסטה בשיתוף פעולה עם בנט מילר הבמאי, אמר "תקשיב, אני לא רוצה שתשתמש בשם הרגיל שלי, פשוט תאסוף את כל העוזרים שהיו לבילי בין, תחבר אותם לאיזושהי דמות", ברור שזה ברוחו. גם השם נשאר כזה פול, פיטר. ופול דפודסטה היום הוא הנשיא של קליבלנד בראונס ב-NFL. עושה עבודה נהדרת לדעתי. אז גם התקדם בחיים. אז באמת, בילי בין הביא אותו והביא איזשהו צוות של אנליטים והתחיל להרחיק את הסקאוטים שהוא עצמו נכווה מהם. 

רותם: זה אולי הקטע, זה מופיע בסרט אבל זה לא מספיק חזק. כשקוראים את הספר, אני באמת, זה עוד סיפור ככה מאחורי הקלעים. כל הזמן דיברתי על ספר בפודקאסט השני, ואז עידן אמר "בוא נעשה פרק", מעולה, אז קראתי את זה די מהר. ובספר זה מאוד ברור. האכזבה שלו שהוא אומר, זו דמות טראגית בספר ובסרט לא מספיק חזק אני חושב. יש לי מניפסט על סרטים שאין קשר לספרים וזה בסדר. הדמות שלו בספר היא עוד יותר טראגית. הוא אומר, אתם דפקתם את החיים בגדול. 

עידן: כן, כן. הוא ממש נכווה מהם מאוד קשה והוא החליט שהוא פונה לדרך אחרת, בעיקר כי היה לו באמת את ההכרח הזה לעבוד אחרת. כי ככל שאתה עושה את אותו הדבר כמו הגדול, אתה לא תצליח. עכשיו מה שכן, הספר לא כל כך מזכיר שהיו שחקנים מאוד טובים באוקלנד. גם הסרט מאוד מתמקד בשחקני שוליים האלה כמו ההוא שזורק סבמארין מלמטה או השחקן בסיס הראשון שהוא מביא. עדיין היו לו שם שחקנים מאוד טובים באוקלנד. היה לו את בארי זיטו למשל שהיה מגיש שבאותה עונה שה"מאניבול" כאילו מספר על שחקני השוליים, בארי זיטו זכה בתואר המגיש הכי טוב בליגה. היו שחקנים מעולים. 

רותם: אבל אני משער שלינקיז פי 5 יותר בכמות, לא?

עידן: היו מעולים גם לינקיז, גם בתחילת הסרט רואים שהינקיז והרד סוקס לוקחים בעצם את שלושת הכוכבים. אוקלנד הייתה צריכה להסתדר עם כלים מוגבלים, אבל הספר והסרט קצת עושים לה חסד, בעיקר לבילי בין. הם כאילו מציגים רק את הצדדים הטובים של ההצלחה שלו פחות דברים שהורישו לו. גם נורא צוחקים נגיד על סן פרנסיסקו, גם בספר המון על הג'נרל מנג'ר המיושן כאילו של סן פרנסיסקו. וואלה ב-2010, 2012, ו-2014 סן פרנסיסקו לקחה שלוש אליפויות בזמן שבילי בין מדשדש בקרקעית הליגה. אז כאילו צריך לשים פה את הדברים בפרופורציה. בגלל זה אני אומר, בגלל זה אני חוזר לנקודת המוצא שזה לא מה אם "מאניבול", היו עונות "מאניבול" אחרות בהיסטוריה, פשוט לא כתבו עליהן ספר. ולא כתבו עליהן ספר כל כך טוב שהוא הפך לתופעה ולמונח. 

רותם: אז בוא נדבר על התופעה והמונח הזה כדי להבין באמת איך ספר, זה די מדהים בעיניי הדבר הזה, אז באמת על מה הוא השפיע? עוד קבוצות התחילו לעשות את הדבר הזה.

עידן: כן. בסוף הסרט רואים את הרד סוקס מנסים לפתות את בילי בין. הוא סירב לחוזה של 12.5 מיליון דולר לעונה, שזה המון אבל הוא לא רצה לעבור לבוסטון. ובוסטון הביאו את תיאו אפשטיין שהרבה יותר מזכיר את פול דפודסטה בתור כזה מישהו שמגיע מאוניברסיטת אייבי ליג. ותוך שנה מהרגע שהביאו אותו, ב-2004, הוא באמת בנה קבוצה בצלמי ה"מאניבול" וזכה באליפות הראשונה של בוסטון אחרי 86 שנים. שברו את קללת הבמבינו המפורסמת. ואז הלך לשיקגו קאבס, עשה את אותו הדבר ושבר את קללת העז אחרי כמעט 108 שנים. אז הוא קצר את הפירות של המהפך שבילי בין ניסה להוביל. 

רותם: אז בוא נשאל רגע בהקשר של הספר, האם הוא חיכה לספר או שידע את זה כי כן לפי הספר הוא ביקש מבילי בין?

עידן: תיאו אפשטיין?

רותם: כן. 

עידן: אני לא חושב שהיה יכול להיות לו האומץ לעשות את הדברים שהוא עשה ב-2003 אם הספר לא היה כל כך מצליח. באמת, הספר הפך להיות תופעה. מייקל לואיס הסופר איזה 14 שנים לפני זה כתב את "פוקר לשקרנים", ספר מדהים בעיניי. הוא היה על וולסטריט. הוא היה ברוקר בוולסטריט, משם הוא התחיל. והוא היה כל כך מיואש שהוא כתב ספר והוא הפך לסופר. באמת, פוקר לשקרנים הוא ספר נהדר וזה היה הספר הראשון שלו ולא כל כך צבר תאוצה עד שבאמת גילו אותו בעקבות "מאניבול". ובאמת "מאניבול" עשה מהפכה, הוא שינה, שוב כמו שאני אומר, היו עונות "מאניבול" לפניו, אבל אף אחד לא כתב עליהן בצורה כזאת שהבהירה שאוקיי, הגיעה 2003, יש לנו את המחשבים, WE HAVE THE TECHNOLOGY מה שנקרא, ואפשר לצאת למהפכה הזאתי.

רותם: זהו, אולי אחד הדברים שחשוב להגיד, כמו הרבה פעמים בהיסטוריה, באמת צריך כמה דברים שיקרו בו זמנית. היה צריך שהספרים של בילי ג'יימס, נכון? יכתבו. היה צריך שמישהו כמו בילי בין יכווה וצריך מישהו כמו מייקל לואיס לכתוב את זה וצריך שיהיה, רואים את זה בסרט די טוב, רואים את הדמות של ג'ונה היל שהוא כאמור ערבוב של כמה דמויות, יושב על מחשב וכותב קוד. זה משהו שלא בהכרח היה כי גישה לדאטה לא הייתה קיימת בהכרח,

עידן: ביג דאטה.

רותם: וביג דאטה גם מתחיל לתפוס תאוצה בשנים האלה. ההשפעה הישירה הזאת על אפשטיין, זה באמת בבייסבול. והיו עוד אנשים? זאת אומרת, האם זה שינה את הענף 180 מעלות?

עידן: כן. אז באמת המון, המון קבוצות, בעיקר יוסטון אסטרוס עם כל שערוריית הדפיקה על הפחים, אבל גם הם.

רותם: זה סיפור, בוא אולי נסביר מה זה למי שלא מכיר. 

עידן: יוסטון אסטרוס תפסו אותם דופקים על פחים כדי לגלות סימנים של הפיצ'רים בזמן שהם זכו באליפות לפני כמה שנים. אבל גם הם הפסידו שלוש עונות ברציפות, הפסידו יותר מ-100 משחקים שזה המון בבייסבול, אבל בנו לאט, לאט והביאו את השחקנים הנכונים דרך הדרפט, דרך ה-FREE AGENCY כל מיני כאלה, ובאמת בחמש שנים האחרונות הם הקבוצה הכי טובה בליגה. אז יש שם איזשהו משחק כזה שכל הזמן מתפתח ובאמת, ה"מאניבול" נתן לזה את הפוש, את החותמת.

רותם: אז זה בתחום של בייסבול אבל זה מתחיל לזלוג לדברים אחרים כמו NBA בעיקר, אני חושב, נכון? בתחום הספורט. 

עידן: כן. היום באמת רואים את זה בכל ענפי הספורט. היום אפילו בכדורגל שהוא הרבה יותר קשה כי הוא רציף ולא עוצר כל רגע, אי אפשר לספור סטטיסטיקות בכדורגל כמו שאפשר בבייסבול או בכדורסל או בפוטבול כי הוא לא עוצר. אבל באמת רואים את זה היום בכל תחום ובעיקר ב-NBA וב-NBA זה עשה מהפכה היסטורית. זה שינה את הדרך שכדורסל משוחק בה. 

רותם: זה באופן אירוני, א', גם אולי לא אמרנו את זה, מה הגילוי, מה שינוי המהותי שהם עשו באוקלנד אייז, בעצם אמרו הום ראן זה לא בהכרח הדבר הכי טוב להשיג, אפשר להשיג הליכות. 

עידן: אגב היום זה כבר השתנה. היום כולם מנסים לחבוט או להום ראן או שהם עפים בסטרייק, אין באמצע היום. אז כאילו הבינו את ההפוך על ההפוך כבר של ה"מאניבול" בשלב זה.

רותם: או יותר נכון התקדמו כי זו אבולוציה וזה דאטה.

עידן: אבל באמת, בילי בין הרעיון שלו היה לשחק סמול בול מה שנקרא. 

רותם: אז ב-NBA מה שהבינו שבעיניי זה אחד הדברים המוזרים להבין, ש-3 שווה יותר מ-2.

עידן: בדיוק. הם היו צריכים את כל הביג דאטה כדי להבין ש-3 שווה יותר מ-2.

רותם: אבל בעצם מה שהם הבינו שפשוט יש 2, שלרוב השחקנים אם אתה זורק 2, עדיף לזרוק 3 כי יש שחקנים, לדוגמא כריס פול שזורק מה שנקרא ממיד ריינג'. 

עידן: יפה. עכשיו באמת, אנחנו רואים נגיד, תסתכל על מייקל ג'ורדן, המון פעמים היו זורקים חצי מטר בתוך קשת השלוש. זה היה אזור הנוחות שלהם. 

רותם: בקצה הבקבוק כזה כמעט. 

עידן: כן, זה היה אזור הנוחות שלהם. הם היו עושים את הפייד אווי, זורקים וקולעים באחוזים פסיכים. מה הבינו ב-NBA? שאין בעיה שהכוכבים יעשו את הכריס פול, גם לוקה דונצ'יץ', מי שכוכב שיזרוק מאיפה שהוא רוצה. הבעיה, החור שגילו בעקבות ה"מאניבול", החור שגילו בכדורסל זה השחקני משנה, העומרי כספי למיניהם. אותם שלחו לעמוד בפינות, אמרו, אם אתה תזרוק שלשות, THREE AND D מה שנקרא, אתה תעשה הגנה, תרוץ בהתקפה לפינה ואם יגיע תורך, המספר שלך יקרע מה שנקרא, אתה תקבל את הכדור, תזרוק אותו. עכשיו, כשאתה זורק מהפינה, הריבאונד יותר קצר, אז הקבוצה השנייה לא מתפרצת כל כך מהר וזה היה התפקיד שלהם, זה התפקיד שהם ייעדו לעצמם. עכשיו לקחו את זה שחקנים כמו סטף קרי שהרבה יותר קשה לו לחדור ולזרוק מהמיד ריינג' כי הוא קטן יחסית ובעצם כל פעם הלך טיפה אחורה, טיפה אחורה. עכשיו, בן אדם עם יכולות קליעה כאלה אלוהיות כמו של סטף קרי, הקלע הטוב בכל הזמנים, עומד מטר מחוץ לשלוש ומפציץ. 

רותם: יש הרבה דיונים האם הוא השחקן הכי טוב בכל הזמנים, לא. האם הוא השחקן הכי משפיע בכל הזמנים, הוא כנראה בטופ שלוש. 

עידן: הוא פשוט שינה את הליגה, כמו שוילט צ'מברלין עם הגובה שלו שינה את הליגה וכמו שג'ורדן בזמנו עם הסגנון שלו, יצר את קובי בריאנט ודומיו, אז סטף קרי פשוט שינה את הליגה. היום ילדים רוצים להיות סטף קרי, ילדים עומדים ב-AAU בארה"ב, מתאמנים על שלשות. 

רותם: זה בכדורסל השפיע. 

עידן: אם "מאניבול" הספר לא היה נכתב, אין סטף קרי. 

רותם: וה-NBA נראה 7-8 שנים אחורה. 

עידן: אנחנו זוכרים ב-2004 נגיד שדטרויט זכו באליפות, היו שם סדרות גמר שהיו נגמרות ב-70-68, היום זו תוצאת מחצית.

רותם: דטרויט כבוד. גדלתי שם. אז זה כדורסל. אבל זה גם באמת מה שהיופי פה שזה לא נשאר בעולם הספורט. אז זה גם הגיע לתחומים אחרים. א', באמת, באותו זמן מה שיפה, העניין גם אמרתי, THE TIME OF DATA הגיע כי אנחנו מכירים דברים כמו "פריקונומיקס" שגם מסתכל. מה הקטע ב"מאניבול"? חשוב להגיד אולי, לחדד. הם הסתכלו על משהו טריוויאלי בצורה לא טריוויאלית ו"פריקונומיקס" מי שלא מכיר, כתבות ועכשיו ספר ופודקאסט, שבעצם מנסה לחבר בין כל מיני נקודות דאטה מאוד מוזרות כדי לתת מידע ותובנות על העולם. עוד מישהו שצמח באותה תקופה בדיוק זה נייט סילבר מאתר...

עידן: 538. 

רותם: שמציג את כל האלקטורים שיש בבחירות לארה"ב כי הוא עשה בעצם אתר שמנתח NBA, בייסבול ופוליטיקה בעיקר. 

עידן: התחיל מלקחת, הוא לא יצר מידע. הוא התחיל מלקחת את כל הסקרים שפורסמו בארה"ב בכל מיני מקומות ואמר אוקיי, אם אלה מפרסמים סקר ואלה מפרסמים סקר, אבל הם לא מסתכלים אחד על השני, אז מה עשינו פה? הוא לקח את כל הדבר הזה והכניס אותו לתוך איזושהי מערכת נתונים והצליח לחזות בבחירות של 2008 נכון תוצאות ב-49 מ-50 המדינות. שזה אחוזים פסיכיים שאף אחד לא מתקרב בד"כ. 

רותם: עכשיו, זה לא קשור ישירות ל"מאניבול" כנראה, לא הצלחתי למצוא שום קשר ישיר, אבל אפשר לשער.

עידן: זו ההבנה הזאת שדאטה נקודתית לא מספיקה. זה לא קשור ישירות, אבל הוא התחנך על ברכי ה"מאניבול". זה גם היה ממש כמה שנים אחרי הספר.

רותם: הוא גם חובב בייסבול. יכול להיות שגם גדל בעצם על בילי ג'יימס.

עידן: יכול להיות. אבל קודם זה היה 4-5 שנים אחרי שהוא התחיל את האתר נראה לי. 3-4 שנים אחרי שיצא הספר. זו ההבנה הזאת שלא מספיק להסתכל קדימה, אלא צריך להסתכל לכל הצדדים בשביל להביא את כל המידע, שזה בעצם מה שה"מאניבול" עושה בבייסבול, אבל גם במקומות אחרים. עכשיו, באמת אחרי נייט סילבר, אובמה קלט את הקטע בעצמו. 

רותם: אובמה איש חכם. 

עידן: עכשיו, הוא זכה ב-2008 ועשה באמת עבודת שטח והכירו אותו כמובן, הוא לא בא משום מקום ופתאום זכה. ולקראת 2012 היו לו הרבה מהמורות בדרך. והוא אמר אוקיי, מה אני יכול לעשות עכשיו כדי גם לשמר את הקהל שבכל זאת, ההתלהבות פחתה אצל השחורים שהצביעו לו וכו'. אז מה אני יכול לעשות גם כדי לשמר את הקהל וגם להביא עוד קהל חדש? ובאמת הוא בנה לעצמו מה שנקרא DREAM TEAM של אובמה, לפני הבחירות של 2012. הוא לקח כמה ממדדי ההתנהגות הטובים ביותר בארה"ב, כולם ליברלים ובעזרתם באמת בנה "מאניבול" של אובמה. קראו לזה ככה. יש עשרות אם לא מאות כתבות שמדברות על ה"מאניבול" של אובמה מבחירות 2012. והוא בעזרת הביג דאטה שכבר היה כמובן מאוד זמין בארה"ב, בתקופה הזאת רשתות חברתיות וכו', מה שהגיע לאנשים שאו לא חשבו להצביע לו או לא חשבו להצביע בכלל או כל מיני צעירים אדישים והוציא אותם והצליח לזכות שוב בבחירות ככה. 

רותם: זה מדהים. באמת החשיבה הזאת ואיך ספר אחד שינה. כמובן זה באמת שינה את הקריירה של מייקל לואיס. הוא הפך להיות מסופר...את הבליינד סייד הוא כתב לפני או אחרי? 

עידן: זהו, אז אחרי "מאניבול" הוא עבר לעוד כמה דברים, כתב את "BLIND SIDE" שזה עשה מהפכה בעולם הפוטבול וכמובן זה הפך לסרט עם סנדרה בולוק, זכה באוסקר על הסרט. ואחר כך הוא גם כתב את "BIG SHOT" שגם היה סרט.

רותם: סרט מדהים של אדם מ'קי גם עם בראד פיט. סרט בעיניי אחד הטובים. 

עידן: סטיב קארל. 

רותם: גם וגם. וראיין גוסלינג ובאמת, סרט מדהים, סרט מבריק. 

עידן: בועת הנדל"ן.

רותם: כן על הסאב פריים וההתפוצצות שלה. הוא עשה קריירה כבר מכל הדבר הזה. 

עידן: לפני כמה שנים הוא כתב ספר שאני ממליץ בחום, נקרא "THE UNDOING PROJECT" על דניאל כהנמן ועמוס טברסקי ועל היוריסטיקות, כל הרעיון. ובאמת, זה משלים מעגל כי היוריסטיקות זה בעצם להסתכל על הדברים הכי בסיסיים בחיים ולהגיד אוקיי, רגע, אולי זה לא באמת ככה, אולי צריך לבדוק את זה מכיוון אחר. וזה בעצם השלים לי כשקראתי אותו, השלים לי את המעגל של "מאניבול" שקראתי 15 שנים לפני כי זה כאילו אותו רעיון, רק בתחום התמחות אחר. 

רותם: שבעצם אולי לא אפילו המקור שלו, אבל מקביל לו, מתקיים בעולם אחר. זאת אומרת, זה מתקיים בחיי היומיום שלנו, בעצם איך אנחנו מבינים את הדברים שאנחנו עושים. 

עידן: כן, אבל אם לספור כמו שאתה אומר נקודות, ריבאונדים ואסיסטים או הום ראנים ואחוזי חבטה, זה לא מספיק. נראה לנו שזה מספיק, אבל יש הרבה מעבר לזה. ואם נגלה את המעבר לזה, נוכל באמת להבין דברים ולנצל זוויות שלא ניצלנו עד היום. 

רותם: יש שיגידו כן, אבל צריך את הגורם האנושי שיחליט, יקרא, אבל העובדה שקיים סט המידע הזה, צורת החשיבה הזאת היא מהפכנית, היא אחד הדברים הכי גדולים. שוב, היא מהפכנית כי גם הדאטה אפשר את זה כי כוח התכנות, כי כוח המחשוב בענן, אתה יכול לעשות חישובים ענקיים שאתה לא יכול לעשות במחשב רגיל. 

עידן: הזכרת את הגורם האנושי. 

רותם: כן. 

עידן: עכשיו, אני לוקח אותך לדריל מורי, שהוא הג'נרל מנג'ר של יוסטון רוקטס, היה, היום של פילדלפיה. היה ג'נרל מנג'ר של יוסטון רוקטס 15 שנים והוא באמת, האיש שהביא את ה"מאניבול" ל-NBA. המאמין הגדול, היורש של בילי בין. ודריל מורי בשלב מסוים ביוסטון ניסה לצרף לג'יימס הארדן את דוויט הווארד כי זה מה שהמספרים אמרו לו. אהממה, ג'יימס הארדן מאוד אוהב לבלות במועדוני לילה מפוקפקים. דוויט הווארד מאוד לא אוהב להתאמץ והגורם האנושי שם השפיע. המאמן, קווין מקהייל, לא הצליח לשלוט בהם. זו קבוצה שכספי גם שיחק בה תקופה. וזה התפוצץ מהר מאוד. זה היה רע מאוד והתפוצץ מהר. כי חסר עם כל האהבה ל"מאניבול" וזה גם מה שאמרתי שהסרט קצת עושה הנחה לבילי בין, חסר באיזשהו מקום הגורם האנושי. לא סתם בסרט הוא מגיע בסוף אחרי, אחרי הכל הוא השתכנע להגיע למשחק ה-20 שהם מנצחים שם. הסרט כן חשוב לו להראות שעם כל הסטטיסטיקה ובילי בין לא מסתכל על המשחקים כי הוא יודע מה תהיה התוצאה כאילו, בסוף הוא מוכרע והוא מגיע כי יש את הרגש הזה. 

רותם: בד"כ אנשים מנסים למדוד גם דברים כאלה, רגש בין אנשים, אבל זה אולי העתיד של מדידות. עכשיו בוא נחשוב, איך נראה העולם, זה מאוד מעניין. זה העולם וזו ההשפעה של הספר הזה, התופעה של החשיבה הזאת. אפשר לחשוב אם מישהו לא היה עושה פופולריזציה לדבר הזה, זה לא היה תופס. אז איך אתה חושב היה נראה הבייסבול או ה-NBA היום? היינו פשוט באותו מקום או שהיו שינויים אחרים? המשחק משתנה לאורך השנים. המשחק של 2010 הוא לא המשחק של 2000. איך אתה חושב היה נראה המה אם? איפה היינו היום?

עידן: בטוח היה שינוי, אבל בטוח היה הרבה יותר איטי. ה-NBA כן השתנה משנות ה-50' לשנות ה-70' לשנות ה-90' ועכשיו עוד שינוי, אבל הוא היה הרבה יותר איטי. באמת השינוי בין הניינטיז של ה-NBA למה שמשחקים היום, זה לא אותו ענף. אתה תסתכל נגיד על ההתקבצות זריקות, אתה פשוט רואה איך כל הנקודות האדומות עברו מתוך הצבע למחוץ לשלשה. אז זה ממש 180 מעלות. עכשיו בייסבול, אני תמיד אוהב, יש איזה אתר נקרא PROBASEBALLREFERENCE יש שם את כל הסטטיסטיקות מכל הזמנים, מרכז שם. אני תמיד אוהב להראות לאנשים איך המספרים נשארו כמעט אותו דבר מ-1860 עד היום, כמעט אין שינוי. כי אם נחזור להתחלה של השיחה, זה מה שמייחד את הבייסבול. הסבא יכול לקחת את האבא יכול לקחת את הנכד ותמיד יראו את אותו משחק. אז בבייסבול השינויים הרבה יותר מזעריים. אפשר לשים לב, מי שמבין את המשחק יכול לשים לב. אז פחות היה משפיע. אבל באמת קבוצות כמו הרד סוקס ששברו את הקללה והקאבס ששברו את הקללה ויוסטון שבאמת הפכה לאימפריה, לא היו קמות בכלל, לא היו נולדות. היינו ממשיכים לראות את הינקיז ואת הקבוצות עם הכסף ממשיכות לזכות כל הזמן. 

רותם: זה חלק ממהפכה, גם יצא לי לדבר פה בפרקים אחרים על מהפכת החנונים קצת. כוח החנונים.

עידן: THE REVENGE OF THE NERDS. 

רותם: כן, דיברתי על זה בפרק על שפילברג, דיברתי על זה בפרק על קומיקסים. שני עמודי תווך כזה של חנונים ששולטים וזה לגמרי, זאת אומרת, בוגר יל שלמד כלכלה הוא הג'נרל מנג'ר של...

עידן: כן, לא סתם יש קטע בסרט שהוא אומר לו "לך תכין לי שלושה דוחות על שחקנים" והוא מכין לו 50. 

רותם: ואז הוא גם אומר "שיקרתי. הכנתי 57" משהו כזה. 

עידן: "I DON'T KNOW WHY I LIE" 

רותם: זה קטע מאוד יפה של ג'ונה היל שם, אבל זה נכון. 

עידן: זה מה שהחנונים עושים, אומרים תעשו שלוש, הם עושים חמישים ועוד אומרים את זה במבוכה כזאת, כאילו מתביישים על זה שהם עשו את זה. 

רותם: אבל זה עוד עמוד תווך של הדבר הזה. באמת, מה אם לא הייתה מהפכת חנונים? זו השאלה. אבל בוא נחשוב, אתה אומר זה די רחב, אבל גם הזכרת את אובמה וגם אני חושב במובן מסוים טראמפ השתמש בזה הפוך עם כל הקיימברידג' אנליטיקה. השתמשו בצד הרע של זה כנראה. אבל זה מאוד מעניין הקטע עם אובמה. אם היו משתמשים בשיטות הישנות, אובמה לא היה זוכה אולי. 

עידן: הוא לא היה מנצח את הילרי בפריימריז של 2008 בכלל כנראה. 

רותם: שזה מיינד בלואינג.

עידן: כן, כן, ברור. עכשיו, באמת במבט מסוים אפשר להגיד שה"מאניבול" השפיע גם על ה-8 שנים של אובמה, גם על ה-4 שנים של טראמפ וגם על האיזון עכשיו שנוצר בעקבות טראמפ של ביידן. זאת אומרת, שהוא השפיע על ארבע מערכות בחירות של ארה"ב. 

רותם: כי אנשים מסתכלים על דברים אחרים עד שיצטרכו להבין שגם הכל אפשר לשחק איתו. זה אוד מעניין. אני מנסה לחשוב איפה עוד בחיים שלנו אנחנו פוגשים את זה.

עידן: באמת אפשר לראות את ה"מאניבול" בכל מקום. ברפואה למשל, היום כשיש ביג דאטה מכל העולם, הקורונה למשל, אנשים לוקחים את הקורונה, מנתחים נתונים, מבינים מה זה R+1, אני לא מבין בזה אבל זה מספיק כדי לקבל החלטות שאתה לא מקבל אותן רק מבית החולים איכילוב מהשלושה אנשים שהגיעו אתמול, אלא אתה לוקח איזשהו סך נתונים כלל עולמי ומתוכו מפיק לפי אופי ההתנהגות הישראלי או האזורי או מה שלא יהיה ובאמת יכול לקבל החלטות שמאפשרות לעולם להמשיך לנוע בזמן מגפה עולמית. אנחנו בכל זאת עם כל הזבל והחרא שאנחנו אוכלים כבר שנתיים, אנחנו עדיין יכולים להמשיך לחיות בגלל, 

רותם: אנחנו ב-2018, אנחנו לא ב-1918 בשפעת הספרדית. 

עידן: בדיוק. אין 100 מיליון מתים בעולם היום. כי אנחנו יכולים לקבל החלטות מושכלות בעזרת מספרים גדולים. 

רותם: טוב, אני חושב שאנשים שיאזינו יגידו מה פתאום ביג דאטה קיים וזה לא "מאניבול". אני חושב שכן מישהו יעשה פופולריזציה.

עידן: פשוט מאוד תכתבו MONEYBALL FINANCE בגוגל או תכתבו MONEYBALL MEDICAL בגוגל ותמצאו עשרות באמת, אם לא מאות כתבות שהתחילו מאז 2003, התחזקו בעקבות הסרט ב-2009 ועד היום מלוות. זה מונח, זה הפך למונח. 

רותם: אני חושב שזה מהדברים האלה שהם קצת כמו בפרק שהיה לי השבוע שהקלטתי שיעלה בהמשך על הקולוניאליזם כי אמר לי עודד האורח, "אני לא יכול לדמיין עולם שבו לא היה קולוניאליזם כי המציאות שלנו כל כך" באותו מובן כמעט כי קולוניאליזם שינה את כל הכלכלה, אפשר לנו לצמוח, לנו לעולם המערבי על חשבון אחרים, אבל זה גם הצמיח אותם. לא בטוח שהעולם האפריקאי בהכרח היה מגיע, כנראה בהכרח לא היה מגיע לאותה נקודה שהוא נמצא בה היום. האם זה היה שווה את מחיר העבדות והקולוניאליזם? זו שאלה אתית שלא אני לשאול כמובן או לא אני לענות עליה יותר נכון. אבל קשה באמת, זה כל כך דבר בסיסי, זה מדהים לחשוב על איך ספר על בייסבול שינה את התפיסה שלנו ב-15, כמעט 20 שנה האחרונות למעשה. כמעט 20 שנה. אני חושב שזה אחד ה, אתה יודע, אני חושב שאם לא הייתי עושה את הפודקאסט הזה, לא הייתי מבין כמה זה חשוב. אני אפילו לא מצליח לחשוב מה היה. אז ה-NBA היה נראה קצת אחרת ולא היינו יכולים לחשוב על אובמה. זאת אומרת, עצם קיומו של אובמה הוא רק אפשרי בגלל הדבר הזה. עכשיו, ארה"ב זה דיון פמיניסטי או דיון אפרופו פוסט-קולוניאליסטי, אם גבר שחור או אישה, מי יותר חזק וכדומה. גם הילרי בסוף הפסידה לטראמפ אז בכלל סיפור בפני עצמו. היא זכתה ב-POPULAR VOTE אבל לא הצליחו להשתמש בזה כדי לנתב נכון. 

עידן: הם לא הלכו למקומות הנכונים כדי להביא משם את האנשים. ובאמת כמו שאתה אומר, זה רק ספר קטן על בייסבול, אבל הוא כן פקח את העיניים להמון, המון אנשים שלדעתי רובם לא קראו את הספר מעולם, אבל הם מבינים שיש חורים, שקיימים כל מיני חורים בתפיסה הבסיסית שלנו ואנחנו יכולים לנצל אותם לטובתנו אם נדע להסתכל על דברים שאחרים לא מסתכלים עליהם. וזו הבנה שבאמת מאוד, מאוד בולטת בארה"ב. ואם "מאניבול" לא היה נכתב ושוב, הסרט נתן לו בוסט, אבל הספר בעצמו היה תופעה. אם "מאניבול" לא היה נכתב אז כל זה לא היה קורה. 

רותם: זה בעיניי כאילו...

עידן: וג'ונה היל היה ממשיך לעשות קומדיות מטופשות ולא הופך לשחקן רציני. 

רותם: זה כנראה היה קורה בכל מקרה.

עידן: בראד פיט בכל מקרה היה מצליח. 

רותם: בראד פיט היה ממשיך לאכול בסרטים. כן, הוא גם באמת, טוב אין לי הרבה. פשוט אי אפשר לחשוב על המה אם הזה כמו שעשינו פה פרק על פיצה. זה כל כך קשה לחשוב על הדברים האלה. במיוחד הדבר הזה שסמוי מן העין, הוא תופעה שהנה, אני אשאל 100 אנשים ברחוב, מה אתם יודעים על "מאניבול"? הם לא ידעו להגיד את ההשפעה שלו וזה גם ליטרלי משהו שהוא סמוי מהעין. זה לא משהו מוחשי, סך הכל תפיסת עולם ודרך הסתכלות וזה מדהים בעיניי. יש לך עוד משהו להוסיף בהקשר הזה?

עידן: לא. נראה לי, תקראו את הספר. 

רותם: תקראו את הספר. 

עידן: ו...תקראו את הספר. 

רותם: סרטים על ספורט או ספורט, הספר של עידן "מהמגרש אל המסך" שבעצם מדבר על כמה סרטים?

עידן: אז באמת "מהמגרש למסך", 50 סרטי הספורט הגדולים של הקולנוע המודרני. כל פרק הוא בערך 7-9 עמודים, מוקדש לסרט אחד. מתחיל ב"רוקי", 1977, סרט הספורט הראשון שזכה באוסקר. 

רותם: הראשון או היחיד?

עידן: לא, "מרכבות האש" זכה גם ו-"מיליון דולר בייבי", אבל "רוקי" הוא קו פרשת המים, הוא הרגע שבו סרטי הספורט הפכו לרציניים. 

רותם: אפשר לספר גם מה אם לא היה "רוקי". 

עידן: נכון. 

רותם: אחד הדברים הכי מדהימים על "רוקי" תמיד, מי שלא יודע, סילבסטר סטלון כתב את זה. לקח לי כמה שנים לעכל את הדבר הזה שסילבסטר סטלון כתב את זה והוא כתב את זה כדי לקדם.

עידן: אז ככה מתחיל הספר עם הכתיבה של סילבסטר סטלון שכתב את התסריט המקורי לרוקי בשלושה ימים וחצי אחרי שהוא ראה קרב של מוחמד עלי נגד צ'אק וופנר והתאהב באנדרדוג, במפסיד, בוופנר. הלך הביתה, 3.5 ימים לא יצא מהבית, כתב תסריט, 10% ממנו נשאר בסרט המקורי וטוב שכך כנראה. 

רותם: יצא "רוקי 4". 

עידן: התסריט שלו מאוד אפל, רוקי שם זורק את הקו האחרון, משהו על הפנים. טוב שחתכו אותו, הספר מציג 50 סרטים, כולל כמובן את "מאניבול". כל סרט אני מספר קצת על הרקע, על היוצרים, הסיפור האמיתי, למשל ב"מאניבול" אם יש כזה. וכמובן מתעמק בלמה היה שווה להכניס את הסרט הזה לספר. כמו שאמרנו בהתחלה, אני חוקר סרטי ספורט כבר המון שנים. ראיתי מאות בשביל הספר הזה ובכלל לכיף שלי ואני באמת מציע לכל האנשים, כל מי שרוצה, אני חושב שכל מי שיקרא את זה גם ירוץ לראות הרבה סרטי ספורט שזו המתנה הכי גדולה. 

רותם: אני מסכים. 

עידן: אבל באמת בשנים האחרונות אנחנו רואים הרבה מאוד סרטים טובים בהמון ענפים, שזה גם היה אחד מהדברים הכי כיפיים שלי בכתיבה. יש בספר 26 ענפי ספורט שונים. 

רותם: וואו. 

עידן: אז באמת הגעתי לכל מיני מחוזות, החל מבאמת אגרוף, דרך בייסבול ופוטבול, כדורסל וכדורגל וטניס ורולר דרבי וקריקט. 

רותם: וגולף בטח. 

עידן: וגולף וטינקאפ.

רותם: פורמולה 1 אני משער. 

עידן: יש "פורד נגד פרארי", רולר דרבי "WHIP IT" של דרו ברימור. 

רותם: סרט מעולה. 

עידן: מלא, מלא ענפים. אז באמת כיף לראות את הגיוון הזה. באמת, קריקט מהודו וכדורגל מאירן והמון, המון דברים. וכמובן, המון סרטים אמריקאים כי בסופו של דבר, את רוב סרטי הספורט עושים בארה"ב. ויש שם גם איזשהו סקשן בסוף לדוקומנטרי ולסרטים ישנים וסרטים ישראלים. הכל מהכל. אני באמת חושב שאפשר לעשות חוויה נהדרת. לקחת את הספר, לקרוא איזה 10 דקות פרק, ללכת לראות את הסרט, לחזור בסוף להשלים את המעגל, לקרוא שוב את הפרק ל-10 דקות. לקבל את כל החוויה ההוליסטית. אני חושב שככה סרט בשבוע זה אחלה.

רותם: חוויה אינטראקטיבית. אז מאוד מומלץ וגם יש לך הרצאות עכשיו, נכון? 

עידן: זהו, אז עשיתי באמת איזו סדרת פודקאסטים, הרצאות וכו'. אנחנו גם מרימים טפו, טפו, בינואר יהיו שני אירועים גדולים שנחשוף אותם בבוא העת בקרוב. אבל שני דברים ממש מגניבים, גדולים וזהו. אני מקדם הכל בהוצאה פרטית שלי. אז אני מקדם את הספר. 

רותם: אז כדאי לעקוב אחריו בטוויטר. 

עידן: אפשר לקנות את הספר. מי שרוצה את הספר, אפשר לקנות בטוויטר. אפשר למצוא את הלינק. 

רותם: יהיה לינק. 

עידן: אפשר להיכנס לאתר של "ספרי ניב" שזו הוצאה שהוצאתי איתה ולכתוב "ויניצקי סרטי ספורט", "מהמגרש למסך" זה יביא אתכם לספר. ויש קוד קופון שאני מפרסם בפודקאסטים למיניהם. אז אם אתם כותבים POD, זה יוריד לכם 10 שקלים מהקנייה של הספר המודפס. זה אחלה מחיר גם ככה. אחרי הקוד קופון זה עוד יותר אחלה מחיר ובואו תראו אהבה. 

רותם: תראו אהבה והנאה. ואם אתם מתעניינים בספורט אמריקאי בעיקר או בספורט בכלל, תעקבו אחרי עידן בטוויטר, זה אחלה. טוב, המון תודה. אז עד פעם הבאה באמת וטוב שיש לנו דאטה. 

את הפרק הזה כמו שאר הפרקים, תוכלו למצוא באתר שלנו, WHATIF.FM  וכן באפל פודקאסט, ספוטיפיי, גוגל פודקאסט וכל אפליקציה בה אתם מאזינים לפודקאסטים. אני מציע לכם להירשם ולעקוב כדי להישאר מעודכנים כשפרק חדש יוצא. ואם אהבתם אותו, אשמח אם תשתפו עם אחרים, ככה הפודקאסט יגיע ליותר אנשים. אם אתם רוצים לדון על הפרקים, מזמין אתכם לקבוצה "מה אם – היסטוריה אלטרנטיבית". 

תודה שהאזנתם. עד הפעם הבאה, אני רותם יפעת.