כיום "פרנקנשטיין" של מרי שלי נחשב כספר המדע בדיוני הראשון, זה שאחריו הגיעו מאות ואלפי יצירות, תחילה ספרותיות ולאחר מכן קולנועיות. הסיפור נכתב על ידי שלי במסגרת תחרות כתיבה של סיפורי אימה שארגן המשורר לורד ביירון.
מה שהחל כשעשוע תמים להעביר את השנה ללא קיץ הסתיים באחת היצירות המשפיעות ביותר בתולדות הספרות המערבית. אך מה אם שלי לא הייתה לוקחת חלק באותה תחרות? האם עדיין הייתה כותבת את הספר המושפע מהיותה ילדה יתומה מאם שנפטרה בלידתה? כיצד היה נראה ז'אנר המד"ב? ואיך הייתה נראית ספרות פמניסטית והמאבק לשחרור אישה בלי הספר הזה - שגיבורו גבר?
נועה מנהיים - עורכת, מתרגמת, מבקרת והכי חשוב, מגישה את הפודקאסט "אחיות גרים" יחד עםע איילת טריאסט - הצטרפה אליי כדי לדבר על ההיסטוריה של שלי, מה הוביל לכתיבת הספר, הרבדים העמוקים שלו, ההשפעה שלו על הז'אנר ועל פמניזם ויחד דמיינו עולם בו היא לא מפרסמת את הספר בשמה.
רוצים לשתף אחרים בפודקאסט - דרגו אותו והשאירו ביקורת בפלטפורמה בה אתם מאזינים - לחצו כאן
אם אתם אוהבים את מה שאני עושה ורוצים לתמוך בהפקה - מוזמנים לפטראון שלי
רוצים לדבר על היסטוריה אלטרנטיבית - יש לנו קבוצה בפייסבוק בשביל זה בה אפשר לדבר על הפרקים שהיו, רעיונות לפרקים וסתם מחשבות היסטוריות - רגילות או אלטרנטיביות
להאזנה בכל הפלטפורמות
מה אם מרי שלי לא הייתה ממציאה את ספרות המדע בדיוני? נועה מנהיים
תמלול מלא של הפרק
"האם הספר היה זוכה לכבוד ולתהילה שהוא היה ראוי להם והיא לשבחים שהיא הייתה ראויה להם ואנחנו היינו יודעים כבר בראשית המאה 20 או בסוף המאה ה-19 או באמצע המאה 20 שהמדע הבדיוני, הז'אנר הזה כולו יצא מחלציה של אישה אחת והיא הייתה מקבלת את הכבוד הראוי לה בזמן אמת. האם הז'אנר היה מתפתח אחרת? האם הוא היה אינקלוסיבי יותר? נשי יותר? האם לנשים היה מקום משלהן כבר בשנים שעצבו אותו?"
(מוזיקה) אתם מאזינים ל...(מוזיקה) "מה אם – פודקאסט על היסטוריה אלטרנטיבית" (מוזיקה) רותם יפעת.
שלום וברוכים הבאים לעוד פרק של מה אם – סיפורים מהיסטוריה אלטרנטיבית. אני רותם יפעת והיום אני עם שני דברים. אחד שלא קרה הרבה זמן ואחד שלא קרה אף פעם. הראשון שלא קרה אף פעם, פרק על ספרות, על היסטוריית הספרות ובעצם גם השפיע אולי על קולנוע, שזה נושא שאני מאוד אוהב ודיברנו עליו הרבה. אבל פה ספציפית על ספרות. על פרנקנשטיין, פרנקנשטיין או שטיין?
נועה: פרנקנשטיין.
רותם: פרנקנשטיין, צדקתי. אני מאוד גרוע בהגיית שמות, בדיוק דיברנו על זה לפני. וזו האורחת שלי שהרבה זמן לא הייתה לי אורחת, למרות שאני באמת רוצה. ודבר ראשון, אני רוצה להגיד לכל מאזיניי, אם יש לכם רעיון לאורחות, תכתבו לי, תגידו לי, אני באמת אשמח. נועה מנהיים.
נועה: שלום.
רותם: את עורכת ספרותית, מגישת פודקאסט "האחיות גרים", בגלי צה"ל תוכנית וגם פודקאסט. מה עוד את עושה? עושה הרבה דברים פשוט.
נועה: אני כן, אני עושה הרבה דברים. אני כותב טור ב"כלכליסט" על חדשות ספרות אפשר להגדיר את זה. הרבה מאוד שנים הייתי מבקרת ובעלת טור ב"הארץ". אני גם עורכת תסריטים ומפתחת סדרות. והתחלתי עכשיו לעבוד על הספר השני שלי. הספר הראשון שהיה אסופת טורים בשם "הרשת התרבותית" ראה אור ב-2019 ועומד לצאת לאור באנגלית.
רותם: אוי מזל טוב. CONGRATULATIONS. אז בפרק היום אנחנו נדבר על פרנקנשטיין ומה אם הוא לא היה נכתב. כי פרנקנשטיין למי שלא יודע ואני משער שידעתי את זה בצורה כזאת או אחרת, א', הרעיון לפרק הזה הגיע כמו הרבה פרקים אחרים מהיועצת סתרים של הפודקאסט שמאיימת עליי לקחת אותו, כרמל ויסמן. תמיד נושפת בעורי, "רותם, אם לא תקליט עוד פרקים, אני פשוט אקח אותו". אז אני חזרתי מהחופשה עכשיו ברצף ופרק שלישי כבר שאני מקליט ואני מאוד שמח. אז זה היה רעיון של כרמל ובאמת גם פתח לי פתח לעוד הרבה כיוונים כאלה ספרותיים שיש כמה. כי פרנקנשטיין יש לו באמת, חוץ מזה שהוא באמת אבי או אם המדע הבדיוני, תכף נדבר על זה, הוא גם המציא סוג של מושג תרבותי למרות שגם כמובן לוקח מהגולם. אז אנחנו נדבר על זה. באמת, זה אחד בוודאי, פרנקנשטיין ב-1800,
נועה: הספר רואה אור ב-1818, אבל הוא נכתב ב-1816.
רותם: שזה סיפור מאוד מעניין.
נועה: כן. שזו שנה מאוד מעניינת.
רותם: שנה מאוד מעניינת.
נועה: כן.
רותם: מה מעניין בה?
נועה: השנה הזו נקראת או מכונה שנה ללא קיץ כי שנה קודם לכן התפוצץ הר געש בטמבורה באינדונזיה. יש שם אזור שנקרא טבעת האש. אזור שמאוד, מאוד פעיל וולקנית. התפוצץ שם הר געש אדיר, ממש האי כולו נחרב. וכתוצאה מההתפרצות הזו עלו לאטמוספרה כמויות אדירות של אפר וולקני ויצרו תנאים באירופה של כמעט עידן קרח קטן.
רותם: וואו.
נועה: מדובר על מזג אוויר מאוד, מאוד קיצוני של שלג באוגוסט וגשם לאורך כל הקיץ, יבולים נרקבים בשדות. יש פואמה מופלאה ומפחידה מאוד של לורד בירון שנקראת "חשכה" ומדברת באמת על התחושה הכמעט אפוקליפטית.
רותם: גותית משהו?
נועה: גותית מאוד. אנחנו בעיצומה של התקופה הרומנטית, ככה שהסנטימנט הגותי מאוד נוכח. אני חושבת שבמובן הזה זה מאוד רלוונטי לימינו. הרומנטיקנים היו מאוד, מאוד מודעים לעולם סביבם. הייתה להם נהיה עזה אל הטבע ולכן הנושא של האקלים, הנושא של העולם הפיזי סביבם שמשתנה, היה מאוד חשוב להם והם היו ערים לו. כלומר, הם הגיבו אליו. אז בין אם זה באמת בפואמה של לורד בירון ובין אם אפשר לראות את העקבות של זה אפילו באמנות פיגורטיבית ופלסטית. הציורים של ויליאם טרנר למשל. ציורי השמיים המדהימים שלו עם השקיעות האדומות והכתומות המדממות האלה. עכשיו, מי שחובב את האי בריטי כמוני ומגיע לשם לא מעט, מאוכזב בדרך כלל מהעובדה שהשקיעות הן מימיות וחוורוורות משהו איך לומר. אז חוקרי התקופה מאמינים שהסיבה שהשמיים בציורים של טרנר נראים כפי שהם נראים היא מכיוון שהאפר הזה שעלה לאטמוספירה ממש צבע את השקיעות באדום.
רותם: וואו.
נועה: ולכן כך הן נראו. כלומר, זה לא היה רק כוח דמיונו של היוצר, פשוט כך זה היה נראה. אז אנחנו באמת בשנה אחרי ב-1818, השנה ללא קיץ. והאצולה הזוטרה של בריטניה מחפשת איך לבלות את הקיץ שלה כשיורד גשם כל הזמן. ובין האנשים האלה שמחפשים לאן לצאת לטיול אוגוסט שלהם כמונו, נמצא גם הלורד בירון שאותו הזכרתי קודם לכן. הוא היה וואו. הוא היה בד בוי של התרבות הבריטית כבר הרבה מאוד שנים בשלב הזה. אחת המאהבות שלו טענה שהוא MAD, BAD AND DANGEROUS TO KNOW. שזה סלוגן שכל אחד היה רוצה שיגידו עליו. והוא שוכר חווילה כזאתי, מן אחוזה לחופי אגם ז'נבה, נוסע לשם עם הרופא הפרטי שלו כי איזה אריסטוקרט מושחת לא נוסע עם הרופא הפרטי שלו.
רותם: נוסע עם איש הסביח הפרטי שלי כשאני נוסע לחו"ל.
נועה: אני נוסעת פשוט כאילו עם צנצנת של כדורים נגד כאב ראש שזה בעצם החלופה. לרופא הפרטי שלו, פולידורי, היו אספירציות ספרותיות שזה רלוונטי לסיפורנו ותכף תבין למה. והוא מזמין חברים לשהות איתו שם. החברים הם פרסי ביש שלי שכמו בירון גם הוא היה מהמשוררים הרומנטיים הבולטים של תקופתו. מרי, רעייתו, אני אפילו לא בטוחה שהם היו נשואים בשלב הזה. הצעירה מאוד, היא בת 19 ואחותה למחצה, קלייר קלרמונד, שהייתה במקרה או שלא במקרה, המאהבת שלו. עכשיו, קראו להם בלונדון חבורת גילוי העריות. כלומר, הם,
רותם: שם לא מרומז. שם ממש,
נועה: מאוד לא מרומז. הם היו מאוד מתקדמים מחשבתית לתקופתם. היום היינו מתייחסים אליהם בתור סווינגרז או פוליאמורים. כלומר, הם היו מאוד, מאוד מתקדמים במחשבות שלהם על זוגיות ומיניות.
רותם: ולא פחדו להסתיר את זה.
נועה: לא, תלוי מי. כלומר, בירון בהיותו אריסטוקרט יכול היה להרשות לעצמו יותר.
רותם: וגבר.
נועה: וגבר, כמובן. אז הם מגיעים לחופי האגם האלה לחופשת הקיץ שלהם, אבל אמרנו זו השנה ללא קיץ.
רותם: אפילו עשירים לא יכולים לנצח את מזג האוויר.
נועה: לא, כי יורד גשם כל הזמן. 2018 הייתה אחת השנים, שוב, שוב,
רותם: תחליפי אוטומטית. תחליפי אוטומטית, כל פעם שאומרים 2000 ומשהו זה 1818.
נועה: 1818 הייתה שנה גשומה באופן באמת יוצא דופן והם פשוט כלואים בוילה הזאת, בוילה דאודצי. ולא יכולים לצאת. ומתחילים לעשות את מה שאנשים משועממים עושים וזה לשחק משחקי סלון, סליחה משחקי קופסא וכל מיני כאלה דברים. ובירון בעקבות איזה ספר שהכיל סיפורי רוחות גרמניים, שהיו מאוד פופולריים באותה תקופה, זה היה הספרות הכי זה. כמו שיש גלים כאלה של ספרי בלש סקנדינביים, אז זה היה הקטע. מציע התערבות וזו תהפוך להיות אחת ההתערבויות החשובות ביותר בתולדות הספרות בכלל ובספרות המדע הבדיוני והפנטזיה בפרט. הוא אומר מי שיכתוב את סיפור האימים הטוב ביותר זוכה בתחרות. לא ברור מה היה הפרס, אבל זוכה. בירון מתיישב לכתוב, הוא כותב טקסט לא גמור שלא הושלם מעולם שנקרא "A fragment of a novel" כשמו כן הוא, אכן חלק מרומן, שמספר על חברים שנודדים באיזשהו אזור הררי מבודד באירופה. שלי מנסה, נוטש את זה מהר מאוד. קלייר ממילא נמצאת שם רק בשביל הכיף והסקס ופולידורי מנסה. פולידורי היה צעיר מאוד, יפה מאוד ומוכשר מאוד והוא עשה את הטעות של להראות לבירון כמה מהשירים שלו. עכשיו כל מי שמאזין לך ולנו עכשיו ויש לו איזשהו עסק עם משוררים יודע שזה כנראה היה רעיון רע מאוד לבקש שמשורר אחר, את חוות דעתו על שיריך שלך. במיוחד כשאתה צעיר ויפה ממנו. בירון קטל אותו, זה כנראה היה מאוד כואב. אז לפולידורי היה קשר מאוד סוער איתו והוא הרגיש שהוא ממש מוצץ ממנו את הרצון לחיות. בירון ממש היה מן עלוקה רגשית כזאת. ולכן, כשפולידורי,
רותם: נשמע גזלייטר כזה.
נועה: נכון וכשפולידורי יושב וכותב את הסיפור שלו הוא קורא "הומפיר" הוא בעצם מלהק את בירון לדמות של הערפד. כלומר, זה בעצם לא רק הערפד המודרני הראשון, אלא הערפד המה שנקרא היום, ערפד נפשי או ערפד אנרגטי הראשון. אז הוא לא קורא כמובן לערפד שלו בירון, הוא קורא לו רות'וון. שרות'וון היה השם שאותה מאהבת שכינתה את בירון MAD BAD AND DANGEROUS TO KNOW והזכרתי לפני כן, היא כתבה רומן מפתח על בירון וזה השם שהיא נתנה לו ברומן. כלומר, זה היה מאוד ברור לכל מי שקרא שהוא בעצם הגיבור. ומרי יורדת כל בוקר לאכול ארוחת בוקר עם כולם ומקבלת מהם את השאלה שכל מי שמנסה לכתוב או רוצה לכתוב חושש ממנה עד אימה והיא,
רותם: איך אתה מתקדם?
נועה: איך הולך? יש לך רעיון? כבר התחלת לכתוב? איך מתקדם? ולילה אחד שנתה נודדת, אנחנו יודעים מה היא קראה כי היא שמרה ביומנים שלה רשימות מאוד מוקפדות של הספרים שהיא קוראת. והיא קוראת ספרים על גלווניזם ועל ניסויים בחשמל.
רותם: גלווניזם? אה.
נועה: שמאוד מעניינים באותה תקופה גם את המדע, אבל גם את התרבות. כלומר, זו תקופה שבה כדי להיות מדען היית צריך להיות קצת משורר וכדי להיות משורר היית צריך להיות קצת מדען. שוב עם הזיקה הזאתי של הרומנטיקה לטבע ולעולם הטבע. אז אלה היו דברים שמאוד עניינו אותה. היא נרדמת והיא חולמת והיא כותבת אחרי שנים באחת ההקדמות לספר שהיא התעוררה מסיוט שבו היא ראתה את הסטודנט עומד לצד היצור שהוא יצר, כלומר גופה מכוסה בסדין ולפתע הגופה המתה הזו נעה והיא התעוררה בתחושה של פאניקה אדירה. וכתבה לעצמה מה שהפחיד אותי, הפחיד גם אחרים. וזה הסיפור שהיא כותבת. על הסטודנט הזה, ויקטור פרנקנשטיין, שמבקש מה שביקשו כל כך הרבה גיבורים לפניו מגילגמש ועד ימינו. הוא מבקש לנצח את המוות והדרך שלו לנצח את המוות הוא איזשהו מן שילוב של כימיה, מדע, קסם, זה לא מאוד מפורט בטקסט עצמו. אבל בעזרת הכלים האלה הוא מצליח להקים לתחייה גופה של מת. וכאן מתחילות הצרות.
רותם: מעניין. באיזשהו שלב היא מדברת על הקשר או ההשפעה מהגולם? משהו מהיהדות או בכלל לא היה מוכר לה? כי זה מאוד כמובן זועק. או שהיו דברים אחרים שכולם כמו שאת אומרת, גילגמש והלאה, כולם זה, אז בכל מקרה אין מקוריות. כמו תמיד אין מקוריות כמעט בכל הרעיונות. אז רק שימוש בחשמל אולי זה החלק שהיא מביאה באמת בגלל התקופה אני משער.
נועה: כן. אנחנו לא יודעים על היכרות מוקדמת שלה או לפחות אני לא יודעת על היכרות מוקדמת שלה ספציפית עם הסיפור של הגולם. אבל יש קודם כל, הרבה מאוד באמת דוגמאות מוקדמות לגיבורים שמנסים לנצח את המוות באיזשהו אופן. ויש גם דוגמאות לסיפורים שבהם חפצים דוממים קמים לתחייה, כמו למשל, הסיפור של פיגמליון וגליטאה במיתולוגיה היוונית שאחר כך הפך להיות "גברתי הנאווה" שהוא היה פסל אומן שיצר פסל, התאהב בפסל של עצמו ואפרודיטה החליטה לעשות לו ג'סטה והקימה את הפסל לתחייה. אז להפיח חיים בחומר דומם היה TROPE מוכר, נקרא לזה ככה. ובאמת בתקופה שלה המדע עסק המון, המון בשאלה הזו.
אנחנו בתקופה שבה כאילו, לא בכדי באנגלית משתמשים בפועל TO GALVANIZE, לעורר כן ולהסעיר, מכיוון שזאת הייתה תקופה שבה הגלווניזם מאוד עורר והסעיר אנשים. היו ניסויים כמו ניסוי הצפרדעים המפורסם של גלווני שהוא חיבר בעצם אלקטרודות לרגלי צפרדע וראה את הרגליים מפרכסות להן. אז היו ניסויים כאלה ברחבי לונדון כמעט כמו בקרקס. אחד הקרובים של גלווני שאותו הוא שלח ללונדון כדי לעשות נפשות לשיטה שלו, היה עושה מופעים כאלה. קראו לו אלדיני והיו כל מיני אנשים רמי מעלה שהיו באים לראות אותם. נגיד הוא לקח ראש כרות של כלב וחיבר אותו לבעצם סוללה והראש הכרות הזה פילבל בעיניו ושירבב את לשונו וגברות מכובדות התעלפו. הביאו לו גופה של מישהו שנאשם ברצח והוצא להורג והוא חיבר את האלקטרודות האלה לגופה והיא התחילה לזוז. אז הייתה תחושה אני חושבת בצייטגייסט כן, שהדבר הזה הוא על סף האפשרי. זה קרוב נורא לרגע שבו זה באמת יתממש, מה שנקרא הרעלה בין החיים ובין המוות הפכה דקה יותר, אפשר היה לחדור בעדה. זה מבחינת בני תקופתה של שלי, אם אנחנו מסתכלים נגיד על קטגוריות של מדע בדיוני היום. אז יש לך אופרות חלל כאלה שמתרחשות בעוד 2500 שנה בעתיד או בגלקסיה רחוקה, רחוקה. אז זה כמעט היה מה שאנחנו היום היינו מגדירים כmundane as f, כלומר מדע בדיוני כמעט עכשווי. זו קפיצה ממש קטנה מבחינה מחשבתית עבור אנשי תקופתה להאמין שדבר כזה יכול להתרחש. זה לא חייזרים, אלה לא חלליות, זו לא מכונת זמן. זה משהו שמבחינתם יכול לקרות בעוד חמש שנים מהיום.
רותם: אני חושב שכמה מילים על מדע בדיוני. באמת, איך הוא נתפס. כי באמת כמו שאמרת, התכוונת כמובן למלחמת הכוכבים. בדיוק עכשיו סיימתי לראות את כולם כי הייתה את הסדרה הלא טובה, אובי וואן.
נועה: אנחנו צופים בהכל עם הילד עכשיו.
רותם: וואי, אז אני ראיתי את אובי וואן בטלוויזיה, פשוט בדיסני פלוס עכשיו, פשוט לא טוב. גם יש שם כאילו, פשוט שינו את ההיסטוריה בצורה, ואני אהיה בדרך כלל (16:06) מגוחך. ואז אחרי זה אמרתי טוב, בוא נראה את המקוריים. אז ראיתי את כל ה, ראיתי את זה לפי הסדר יציאה.
נועה: וואו, אוקיי.
רותם: ראיתי קודם את 4, 5, 6 ועכשיו את 1, 2, 3, בדיוק אתמול סיימתי.
נועה: זה בדיוק מה שאנחנו עושים.
רותם: בדיוק סיימתי לראות אתמול, אני רואה את זה כמובן בזמן שאני משחק עם מיכאל וכאלה. לא שיש לי זמן לשבת לראות סרטים, אבל בזמן שאני איתו.
נועה: אבא טרי.
רותם: כן.
נועה: חלוקת קשב אחרת.
רותם: בסדר, ראיתי את הסרטים האלה מלא פעמים. אז זה רגע דבר אחד. זה לא מדע בדיוני כי למה? בואי נגדיר מדע בדיוני. איך אני תופס מדע בדיוני, אני מקווה שנהיה באותו זה, אחרת יהיה פה דיבור עוד יותר מעניין. זה האופן שבו מתייחסים ומשתמשים בטכנולוגיה כדי לתת לסכנות שבה והיכולות שלה על החברה ומה זה משפיע על החברה. "בלייד ראנר" בתור דוגמא של כן מדע בדיוני. מה מבחינת "אודיסיאה בחלל"? עוד דוגמא. במקרה עכשיו עוזר הוראה בקורס במכללה למנהל של יובל דרור, אורח פעמיים של הפודקאסט, על סוגיות אתיות במדע בדיוני כי זה בדיוק שם. זאת אומרת, זה מה שאמור לעורר. אז ב"מלחמת הכוכבים" זה קסם. אותו דבר גם סרטי "מרוול". אז החיבור המעניין פה באמת זה אולי הנקודה שבה יצא באמת אם אנחנו במחשבה של מה אם, זה כי המדע והטכנולוגיה נהייתה מאוד בשיא לעומת אני חושב, שנים קודמות. ז"א, המדע נהיה מאוד מוזר, מאוד מפחיד. זאת אומרת, המדע שלנו, הטכנולוגיה סליחה, שהייתה לפני או מדע שהיה לפני, הוא היה, לא שאני מומחה גדול, אבל מכונת הדפוס זו אולי ההמצאה הכי גדולה עד החשמל. אוקיי, איזה מדע בדיוני תעשה עם זה? לעומת זאת לחשמל ולהרים בן אדם אם באמת גלווני עושה את הניסוי הזה, פתאום זה מעורר מלא שאלות אתיות. זה התפקיד של סופרים, אנשי ביקורת, אמנות, לשאול את השאלות רגע, נגיד ואפשר לעשות, להחיות בן אדם,
נועה: כן.
רותם: אני לא עם החולצה אבל יש לי חולצה מ"פארק היורה", סרט אפרופו מדע בדיוני, שיש שם את השאלה ההגיונית של ג'ף גולדמונד, זה הציטוט הכי טוב. בתור מנהל מוצר ש-You're so occupied with asking כל כך עסוקים בלנסות להחיות את הדינוזאורים, לא שאלתם למה.
נועה: כן.
רותם: ואני חושב שזה מה שמדע בדיוני אולי צריך לעשות וזה בדיוק התחבר לצייטגייסט שאפלה בחוץ. בדיוק שתיארת, הקונקרטיות של המדע. גם שוב, התפוצה של זה, אנשים יותר חשופים לזה. גם אם זה היה בעולם שאין מסעות, זו הנקודה שבה רגע צריך להגיד משהו על הדבר הזה. זאת אומרת, נראה לי זה מחבר את כל זה לזה.
נועה: זה מאוד נכון. עכשיו, זה לא שלא היו התקדמויות גדולות מבחינה טכנולוגית. זאת אומרת, אנחנו כבר, יש קיטור עוד מתקופת יוון העתיקה, מנוע קיטור כבר נוכח. זאת אומרת, אנחנו רואים בעצם את בריטניה בעיצומה של המהפכה הבוא נגיד שאני אולי מזייפת פה קצת במספרים, אבל אנחנו כבר בתוך המהפכה התעשייתית.
רותם: כן.
נועה: והכוח של הטכנולוגיה לדחוף את החברה קדימה כבר שם. אבל ברגע שהוא עולה ונוכח בחיי היומיום ואנחנו מדברים על נוכחות מאוד, מאוד מאסיבית. כלומר, יש הרבה תהליכים שלא נוכל להקיף כאן בזמן שיש לנו, אבל זה רלוונטי למשל לסיפור של הערפד. כי הסיפור של הערפד, למה הוא הערפד המודרני הראשון? כי הוא אורבני. אז העיר הופכת להיות המפלצת שהיא. כפרים ננטשים וכל הפריפריה דועכת בעצם כאשר המוני אדם שועטים ללונדון או לערי התעשייה הגדולות של הצפון לעבוד במכרות פחם, לעבוד במטוויות כותנה. כלומר, ההיבטים האלה של הטכנולוגיה ואיך היא משפיעה על החברה מאוד, מאוד נוכחים. מרי שלי היא אולי בפוזיציה שתהפוך להיות פוזיציה מאוד, מאוד קלאסית של סופרת המדע הבדיונית וסופר המדע הבדיוני. היא חלק מהתנועה הרומנטית. כלומר, תנועה שיש לה זיקה מאוד חזקה אמרנו אל הטבע שמחפשת אחר הנשגב. ולכן היא מאוד ביקורתית כלפי הטכנולוגיה. אבל היא גם מוקסמת ממנה. וזאת העמדה באמת המאוד אופיינית להרבה סופרי מדע בדיוני שיבואו אחריה. היכרות עם הטכנולוגיה מצד אחד, אבל גם הרבה מאוד ביקורת כלפיה. עמדה שיכולה להיות גם זהירה כלפי הדבר הזה ולא רק העיניים המככבות שנגיד יותר אפיינו את הסופרים של תור הזהב של הז'אנר. בין אם זה איזיק אסימוב ובין אם זה היינליין ובין אם זה קלארק. שכל כך מהופנטים ע"י הפוטנציאל הטכנולוגי האדיר. אבל שוב, במידה. כלומר, אני עד היום זוכרת סיפור קצר של אסימוב שהוא מדבר על אנשים שמגיעים לראות את הפיצוץ של הפצצה הגרעינית, את הניסוי בטריניטי והוא רואה בתוך הפטרייה האטומית איזו מן דמות של שטן או שד. כלומר, הם ילדי האטום. הם יודעים שזה לא משחק ילדים.
רותם: וגם חשוב להגיד ככה, אני חושב שאם לא היה קצת את הקסם הזה, אז היה הופך להיות משהו דוגמתי וכנראה אנטי מדע וזה פחות מעניין.
נועה: זה לא ריאקציונרי. זה נובע מתוך היכרות, זה נובע מתוך הערכה וזה גם נובע מתוך איזושהי מידה של חשש. אז הנקודה הזאת או המקום הזה בזמן שבו מרי ניגשת לחקור את הנושא הזה הוא מקום מאוד, מאוד דרמתי. מקום מאוד פוטנטי. יש לנו באמת התפתחות טכנולוגית ומדעית מדהימה. מתחילה התמחות במדע. כלומר, עד אותו רגע רוב מי שעסקו בזה היו נגיד מהנדסים או אלכימאים. כלומר, אלכימאים היו המדענים הראשונים, כן? או GENTLEMEN ADVENTURERES כאלה. מן חובבים נלהבים. מייקרים, אוקיי? הטיפוסים האלה. ועכשיו אנחנו לאט, לאט מתקרבים להתפתחות של המדען המודרני וויקטור פרנקנשטיין הוא ההתגלמות של המדען הזה. זה שאף פעם לא שואל האם כדאי לנו או האם זה רעיון טוב, אלא כמו אדמונד הילרי כשהוא מטפס על האוורסט. זה נמצא שם, אז אני הולך להשיג את זה. זאת אומרת, אם המוות זה משהו שהמדע יכול להשיג, אין כאן שום שאלה אתית. הוא הולך ומנסה להשיג את זה ולכן בעצם יש שני ארכיטיפוסים שבקעו מתוך הסיפור הזה של פרנקנשטיין, שאחד באמת המפלצת. ספק גולם, ספק זומבי הזה שאנחנו מכירים כל כך טוב או שאנחנו חושבים שאנחנו מכירים ואולי יהיה לנו זמן להרחיב על זה תכף והמדען המטורף. זה האבא של דוק בראון, זה האבא של הרברט ווסט – REANIMATOR. זה האבא של כל גבר סתור שיער בחליפה שמנופף את גופו כלפי השמיים וצועק "it's alive".
רותם: רלוונטי גם לווסטוורלד, לדוגמא, סדרה,
נועה: בהחלט.
רותם: בואו נקים עולם ורגע הוא כולו עוסק שם בשאלות המוסריות. תמיד זה נכון, רק הטכנולוגיה משתנה, האמצעים של המדען המטורף להשתלט,
נועה: כן, משתכללים.
רותם: להיות אלוהים. כן אמרנו את זה.
נועה: להיות אלוהים או להיות אישה. כאן המגדר של מרי משחק תפקיד משמעותי וגם ההיסטוריה המשפחתית שלה. היא נולדה מתוך כמעט גווייתה של אימה. כלומר, מרי וולסטונקרפט, אמא שלה, הייתה אחת ה, זה כמו שלקרוא לפרנקנשטיין מדע בדיוני, אז אי אפשר לקרוא למרי וולסטונקרפט פמיניסטית כי עוד לא היה המושג, אבל הייתה פרוטו פמיניסטית מאוד, מאוד בולטת. אקטיביסטית. היא ובעלה, וויליאם גודווין היו הפאוור קאפל של התקופה שלהם. שני אנשים מבריקים, מאוד נלהבים, מאוהבים מאוד, חכמים מאוד וכשמרי נולדה בעצם הרופא עשה את השגיאה של למשוך את השליה באופן הלא נכון. הוא קרע את השליה ומרי גודווין וולסטונקרפט דיממה למוות ומתה ממש כמה ימים אחרי שמרי שלנו נולדה. ויליאם גודווין היה שבור. הוא אמר לאחד החברים שלו שהיא הייתה האישה הכי טובה שהוא חשב שבכלל התקיימה עלי אדמות. לעולם לא יוכל להחליף אותה. אמנם הוא התחתן שוב איזה שנתיים אחר כך, אבל לא משנה. אבל חלק מזה היה גם כדי לטפל במרי ונתן למרי את השם של אמא שלה שזה מאוד משמעותי. לא היה לה שם משלה. אז מרי צמחה מתוך הבית הזה שהיה אפוף באמת באבל, כמו כל נערה גותית, אהבה להסתובב בבית קברות ליד הקבר של אמא שלה, שם היא פגשה את פרסי ביש שלי שהיה תלמיד של אביה. הוא היה נשוי, הייתה לו אישה וילד או שהיא הייתה אז בהריון, אבל היה נשוי פלוס מה שנקרא והוא עזב את אשתו והם ברחו ביחד. ומרי כשהיא כותבת את פרנקנשטיין, כבר איבדה כמה וכמה ילדים בהפלות. במקרה אחד, תינוקת שחיה רק מספר ימים, היא מתעדת ביומן שלה איך היא קמה בלילה להניק אותה והיא ישנה ולא רוצה להפריע לה. כשהיא מתעוררת בבוקר, התינוקת כבר אין לה רוח חיים והיא לוקחת אותה ומנסה לחמם אותה ליד האח ולשפשף את העור שלה כדי להקים אותה לתחייה וזה לא, זה לא מצליח.
רותם: יש פה סיבה.
נועה: אז כן. אני חושבת שמעבר לעובדה שיש לנו כאן את הסיפור המדעי, יש לנו כאן דרמה משפחתית. יש לנו את מרי שאבא שלה התנכר לה כמו המפלצת שהיוצר שלה, ויקטור, מתנכר לה. יש את המפלצת שהיוצר שלה מסרב לתת לה שם משלה כמו שמרי לא קיבלה מאבא שלה את השם שלה. ויש כאן מישהו שמנסה ללדת באופן שהוא לא טבעי. יש כאן מעשה בריאה שמשתבש נוראות, שמבקש להרוג את הבורא שלו כמו שמרי הרגישה שהיא הרגה אולי את אמא שלה. כלומר, האושר הרגשי והפסיכולוגי של הספר הזה הוא אדיר. מעבר לחדשנות המדעית בעצם שאנחנו מקבלים כאן. אז אתה הזכרת את אלוהים ואני אמרתי שאולי ויקטור פרנקנשטיין הוא סוג של אישה או העונש הזה זה גבר שמנסה להתרבות שלא כדרך הטבע. מה קורה ברבייה שהיא רבייה לא טבעית. איך זה מתרחש ומי שמלווה את כל המצפון עם עד כמה שלמדען הזה אין בכלל שום שאלה אתית, היא המפלצת. המפלצת בניגוד ל(26:51) עם הבורג בצוואר שאנחנו מכירים מהקולנוע או לגלגולים קצת שונים שלו החל מרוקי הורור וכלה בלדעתי מי שגילם את המפלצת של פרנקנשטיין בסרט האחרון, זה היה דה נירו, כן?
רותם: הסרט של קנת' בראנה.
נועה: אז הרבה יותר דומה לאופן שבו מגולמים הערפדים כמעט אפילו בסרטים היותר מאוחרים. הוא יצור מאוד אינטליגנטי. הוא קורא המון, הוא לומד על העולם מתוך ספרים. כי הוא מבודד. אנשים מפחדים ממנו ובורחים ממנו וספרים הם המזון הרוחני והפיזי שלו כמעט. אז הוא מצטט לויקטור את גדולי הספרות היוונית ואת ג'ון מילטון כי הוא קרא את "גן העדן האבוד" ומדבר על עצמו בתור אדם. כאילו אדם שגורש מגן העדן. ואני הייתי אמור להיות האדם שלך, הוא אומר לבורא שלו ואתה הפכת אותי להיות לוציפר. כלומר, יש כאן יצור מאוד, מאוד אינטליגנטי ורהוט. זה לא מה שהופך אותו להיות מפלצתי. לא המראה שלו. זה אף פעם לא היה האישיו ברומן.
רותם: זה החריגות שלו, לא?
נועה: זו החריגות שלו, העובדה שהוא יצור שנוצר שלא כדרך הטבע, משהו שלא אמור היה להתקיים, אבל מתקיים. והמפלצת האמיתית היא אולי בכלל לא הוא. כלומר, זה כמו שיש משפט מאוד מפורסם שאומר שחוכמה היא לדעת שפרנקנשטיין הוא לא המפלצת. אבל תבונה היא לדעת שהוא כן. כלומר, הטעות הזאתי, הבלבול הזה שאומרים פרנקנשטיין כשמתכוונים למפלצת של פרנקנשטיין. זה בדיוק מצביע על הנקודה הזו שלא ברור כאן מי המפלצת האמיתית. היצור הזה שנוצר שלא כדרך הטבע וגם מבצע פשעים איומים, בוא לא נתייפייף פה.
רותם: כן. יש לי פה איזו בדיחה פוליטית על משפט נתניהו, אבל אני אשמור את זה.
נועה: או הגבר שיצר אותו והתנער מאחריות לבריאה שלו ונטש את התינוק הזה בעצם, סירב לתת לו שם, סירב לגדל אותו, סירב ללמד אותו.
רותם: סירב לקחת אחריות על מה שהוא עשה. זה קצת כתב אשמה נגד גברים במובן מסוים.
נועה: במובן מסוים כן. ובאופן ספציפי נגד אביה.
רותם: אני רציתי להגיד משהו על מה שאמרת שיש לספר ערך רגשי ולא רק מדעי. זאת אומרת, כל המורכבות הזאת. אני חושב שזו הסיבה למה הוא מצליח. זאת אומרת, אני בטוח, אני לא חוקר ספרות היסטורית, אני חושב גם לא בהכרח את. שיש הרבה ספרים דומים בז'אנר, אבל פשטניים יותר. שחסר להם את הממד הזה. כל יצירה שאנחנו אוהבים, יש בה את הממד. אני כותב עכשיו סיפור, כל מה שהביא אותי להיסטוריה האלטרנטיבית ובאחד הדראפטים הראשונים כתב לי סופר הי יופי סיפרת על היסטוריה אלטרנטיבית אבל איפה הרגש? איפה הסיפור? איפה האנושיות? אז אותו דבר באמת חשוב להגיד, כנראה זו הסיבה למה הוא הצליח. כי הוא הביא את הדבר הזה. באמת נכנסנו כבר לתוך הרקע ולתוך המשמעות של הסיפור, אבל אולי יש עוד כמה דברים חשובים להגיד. באמת שזו הייתה הגרסה הראשונית באותו שבוע היא כתבה. אחרי זה התפתח. יש עוד דברים שחשוב לדעת באמת על הקבלה שלו?
נועה: השם של הספר במקור הוא פרנקנשטיין או פרומתיאוס המודרני. וזה משהו חשוב להזכיר. היא קראה לדמות שלה על שם בעצם הטיטן שגנב את האש מהאלים ונתן אותה לבני האדם. כלומר, נתן את הידע, נתן את הטכנולוגיה בעצם למין האנושי ושילם על כך מחיר כבד מאוד. והספר התפרסם בעילום שם. אז בעוד פולידורי פרסם את הספר שלו וכולם חשבו שבירון כתב אותו, כמה נורא זה יכול להיות. כתבת ספר על הערפד האנרגטי שרודף אותך וחושבים שהוא זה שכתב אותו.
רותם: כנראה חשבו שהוא כל כך נרקיסיסט שהוא רוצה לכתוב על עצמו אולי.
נועה: ללא ספק. אז במקרה של מרי שלי היו מי שחשבו שפרסי ביש שלי, בעלה, הוא שכתב את הספר כי זה רומן ביכורים של נערה בת 19, מי היה מאמין שהיא תצליח להוציא תחת ידיה יצירה כזו. אבל מהר מאוד הזהות של המחברת שלו התגלתה ומשפט אחרון לפני שאנחנו עוברים לעולם שבו מרי לא כתבה את הספר הזה אולי, אפשר לציין את הספר האחרון שלה שנקרא "האדם האחרון" והוא נכתב אחרי מותו המזעזע של שלי. אם אנחנו מדברים על גותיקה, אז הנה גותיקה לפנים, הוא טבע ליד חופי איטליה. בגלל שהייתה מגפה אסור היה להכניס את הגופה שלו למדינה, אז שרפו את גופתו על החוף. אחד מידידיו עקר את ליבו מכלוב צלעותיו המפוחם ולאחר מכן מרי קיבלה אותו והאגדה מספרת שהיא הסתובבה עם הלב של בעלה בכיס לשארית חייה. מצאו אותו אחר כך עטוף בגיליון של אחד משיריו במגירת השולחן שלה. לא יכול להיות יותר גותי מזה גם אם אנחנו ננסה. "האדם האחרון" הוא סיפור מגפה, סיפור על מגפה שמשתוללת באירופה. דיברו עליו לא מעט בשנים האחרונות כשהחלה הקורונה. נזכרו פתאום בכל ספרי המגפה הגדולים כמו "המכונה נעצרת" או "הדבר" של קאמי. אז הזכירו הרבה גם את הספר הזה.
רותם: אז רגע באמת לפני שנעבור לעולם שבו לא קיים. רק חשוב להבין באמת, אנחנו לא ניכנס פה לז'אנר המדע הבדיוני, אבל אם אתם פה, מקווה שאתם מכירים ספר או שניים. באמת יש הרבה סוגים, הרבה תחומים. זה בדרך כלל רלוונטי לתקופה. כמו שאמרנו, עידן של חשש מהחלל, אז יותר חלל או עידן של מחשבים אנחנו היום ביותר דברים כאלה. זה כמובן משתנה. אנחנו לא ניכנס לזה, אבל בואו נגיד באמת לפני זה, מן הסתם כנראה היו ניצנים, אבל זה המשמעותי, זו המהפכה, זה המייסד. אז אם הוא לא היה, באמת מרי שלי לא הייתה כותבת אותו, איזה עולם ספרותי ואולי גם תרבותי וגם מדעי אולי היה לנו. זה מאוד מעניין, איך את רואה את זה?
נועה: אז אני הייתי מנסה ללכת כאן בשני כיוונים. בכיוון הראשון מרי שלי לא כותבת את פרנקנשטיין. אבל מישהו אחר כותב משהו מאוד דומה זמן מאוד קצר אחריה. כלומר, לא חייב להיות משהו מאוד דומה מבחינת הסיפור, אבל נגיד השימוש בסוג הזה של טכנולוגיה, להשיג דברים שכבר היו באמת באוויר, זאת אומרת, הייתה תחושה שזה תכף הולך לקרות. כמו עם AI עכשיו נגיד. שיש איזה מן תחושה שאנחנו על סיפה של המהפכה הזאת שמבטיחים לנו כל כך הרבה זמן. אז אם היא לא הייתה כותבת את זה, מישהו אחר היה מייצר את השידוך הזה בין, ופה אני נותנת כאן איזשהו חידוד להגדרה. בעצם אנחנו מדברים על יצירה שמטיחה אלה באלה או זה לזה. עיקרון אנושי בסיסי ועתיק כימי האדם, שזה רעיון חיי הנצח. מופיע בכל התרבויות, כל המיתוסים. מבאמת גילגמש אצלנו והגירוש מגן עדן, איפה שאתה לא רוצה. עם ההשפעות שיכולות להיות לטכנולוגיה חדשה. זה הטריק. זה הדבר שהופך את הז'אנר הזה להיות הדבר המדהים שהוא. ואפשר לקחת את זה לכיוונים חברתיים כמו שהיום זה נגיד מאוד, מאוד נהוג. אפשר גם לקחת את זה לכיוונים אחרים. זה הטריק ובאמת כמו שציינת לפני כן, "מלחמת הכוכבים", "סטאר וורז" לוקחת באמת את העיקרון המיתי הזה. כן את מסע הגיבור ומספיק דיברו על זה שזה היה הכיוון שלוקאס הלך בו וזה באמת אתה רואה את 3, 4, ו-5 ואתה ממש מרגיש שאתה צופה באגדות המלך ארתור. אבל לטכנולוגיה יש מעין אפקט. היית יכול לקחת להם את החרבות אור שלהם ולתת להם חרבות רגילות ושום דבר לא היה משתנה.
אז אם מרי לא הייתה עושה את זה, מישהו אחר היה עושה את זה וההתפתחות של המדע הבדיוני הייתה מוכתבת ע"י היצירה האחרת הזו. כי הז'אנר היה שם מוכן, בשל לפרוץ ולהופיע. זה הכיוון הפחות מעניין מבחינתי לחשוב עליו.
הכיוון היותר מעניין הוא אם מרי שלי הייתה חותמת בשמה על הספר. ולמה אני אומרת את זה? מכיוון שהיא לכאורה אמא של המדע הבדיוני, אבל זה ניכוס מאוד, מאוד מאוחר. לא רבים הכירו אותה. המדע הבדיוני בצורתו הנוכחית המוכרת לנו, צומח בעיקר בארה"ב למרות ששניים מהמבשרים הגדולים שלו הם לא אמריקאים. כי אחרי מרי שלי יש לנו את H.G WELLS הבריטי ואת ז'ול וורן הצרפתי שגם הם מניחים את היסודות, את האדנים ההיפר טכנולוגיים כבר והמאוד מוקסמים מהמדע אחריה. ומרי שלי כסבתא של המדע הבדיוני או האמא של המדע הבדיוני, זה קונספט מודרני. לא הסתכלו עליה כך בתקופתה כי כאמור, לא היה המושג הזה.
רותם: גם היסטוריה, תמיד אתה צריך להסתכל קצת אחורה. אתה לא באמת יכול להגדיר מבשר כשרק התחיל משהו.
נועה: נכון, אבל גם H.G WELLS שהיה כבר די זמן אחריה, אנחנו כבר עוד שניה נכנסת המאה ה-20, גם ז'ול וורן ובטח שלא האבות המייסדים של הז'אנר בארה"ב ואנחנו קופצים פה על עשרות שנים קדימה.
רותם: כן.
נועה: אבל הם לא, זה לא שכזה אנחנו יצאנו מחלציה של מרי. לא מקבלת את הכבוד הראוי לה. עד לאחרונה, לפני שנתיים פעם ראשונה שהקימו פסל שהוקדש לה למשל בבריטניה. עכשיו, לא רק היא, אלא נשים באופן כללי הוחרגו מהז'אנר במשך עשורים. זו הייתה סוגה מאוד גברית שהגיבורים שלה היו גברים גבריים מאוד. הנשים בה היו עלמות במצוקה רוב הזמן. יש פתיחה של אחד מהספרים של היינליין אני זוכרת שהגיבור הקבוע שלו אגב שהוא תמיד כזה באמת גבר גבר, נתקל באיזו בלונדינית מהממת שאומרת לו על אבא שלה "הוא מדען מטורף ואני ביתו היפיפייה". זאת הייתה הקלישאה. כלומר, זה באמת ספרות היפר גברית. אפילו היום היינו מגדירים חלק גדול ממנה כרעילה ולנשים אין הרבה מקום בתוך הז'אנר הזה. כשאורסולה לה גווין מתחילה לכתוב, אסימוב כותב עליה באחת ההקדמות לסיפורים שלה שכל מה שהוא יודע עליה זה שהיא מעשנת מקטרת וצוחקים עליה בגלל זה. אליס שלדון כותבת בשם העט ג'יימס טיפטרי ג'וניור במשך שנים ומסתירה את העובדה שהיא אישה. יש פרק מקסים בסדרה "מסע בין כוכבים חלל עמוק 9" שנקרא DS9, מתרגמת כמו שהיו מתרגמים כשהייתי קטנה. "חיפושיות הקצב". יש פרק מאוד יפה שהוא מן פרק רטרו כזה שכל הדמויות הם סופרי PULP SCIENCE FICTION באחד המגזינים הראשונים האלה שהיו בו גם ESTOUNDING OR AMAZING SCIENCE FICTION הז'אנר הזה צמח בעצם מסיפורים קצרים במגזינים. אז הם כאילו חבורה של סופרים בפרוטה כאלה. אז אבריל ברוקס שמגלם את קפטן סיסקו הוא אחד הסופרים וביום שמצלמים את כל המערכת אסור לו להגיע כי הוא גבר שחור. ונאנה ויזיטור שמגלמת את קירן אריס, אחת הדמויות בסדרה, היא גם סופרת וגם לה אסור להגיע באותו יום כי היא אישה.
רותם: אה רק גברים לבנים.
נועה: רק גברים לבנים.
רותם: ג'יי. קיי רולינג גם אותו דבר דרך אגב? בחרה את השם,
נועה: ג'יי. קיי רולינג יש בהחלט שטוענים שכן.
רותם: זה מאוד אירוני בהתחשב לדעותיה הקשורות למגדר.
נועה: כן למרות שאני לא יודעת אם היא אחזה בדעות האלה כשהיא התחילה לכתוב וגם כשהיא בחרה לכתוב ספרות בלש, היא בחרה בשם עט של גבר.
רותם: גבר, כן.
נועה: כן.
רותם: אחת הסופרות, הסופרת הכי מצליחה בעולם ב-30 שנה האחרונות אם לא יותר. גם גברים, גם נשים.
נועה: לא כתוב על הכריכה ג'ו הנא ויש לך דוגמאות מתקופתה של מרי שלי או מוקדמות יותר כמו ז'ורז' סנד הצרפתייה שכותבת בשם של גבר. האחיות ברונטה שכתבו בשמות בדויים, ג'יין אוסטין שלא פרסמה את הספרים בשמה שלה. מה היה קורה אם על הכריכה של פרנקנשטיין או פרומתיאוס המודרני היה כתוב מרי שלי? מרי גודווין שלי, מרי גודווין ווסטונקרפט שלי. מה אם היא הייתה מסוגלת לאפשר לעצמה לתבוע את המקום הזה? שוב, אם היא הייתה עושה את זה, היא לא הייתה היחידה שעשתה את זה. מחברת רבי המכר המטורפת של התקופה ומלכת הגותיקה ואישה שהתפרנסה מהכתיבה שלה יפה מאוד אן רדקליף. הייתה באמת מחברת אימה גותית כאילו מהגדולות שהיו. הופיעה בכל רבי המכר של התקופה בשמה. הרוויחה יפה מאוד, החזיקה בית ובעל. אז זה לא היה חסר תקדים. אבל מרי לא הרגישה שהיא יכולה לשים את ה, היא לא הרגישה שיש לה שם ולכן אני חושבת שהיא לא הרגישה שהיא יכולה לשים אותו. כלומר, אני חושבת שזה לא רק עניין תקופתי,
רותם: זה גם עניין האבא.
נועה: זה מתוך הביוגרפיה שלה. אבל אם היא הייתה עושה את זה ואם הספר היה זוכה לכבוד ולתהילה שהוא היה ראוי להם והיא לשבחים שהיא הייתה ראויה להם ואנחנו היינו יודעים כבר בראשית המאה ה-20 או בסוף המאה ה-19 או באמצע המאה ה-20, שהמדע הבדיוני, הז'אנר הזה כולו יצא מחלציה של אישה אחת והיא הייתה מקבלת את הכבוד הראוי לה בזמן אמת, האם הז'אנר היה מתפתח אחרת? האם הוא היה אינקלוסיבי יותר? נשי יותר? האם לנשים היה מקום משלהן כבר בשנים שעיצבו אותו?
רותם: הדמויות שבו כמובן.
נועה: כמובן.
רותם: ואני חושב גם זה משפיע, מחלחל גם לדברים שהם מדע בדיוני לייט כמו מסע בין כוכבים, כמו סרטי קומיקס לצורך העניין. אין מקום בו נשים הן דמויות משמעותיות. אולי אחת, וואן טוקן בין אחת לכמה.
נועה: נכון, אז אני חושבת שההיסטוריה האלטרנטיבית שאני הייתי רוצה לראות, איכשהו תמיד היסטוריות אלטרנטיביות הולכות למקומות מאוד רעים.
(צוחקים)
נועה: אפילו בנגיד עושים היסטוריה של סטיבן פריי, מצליחים לחזור לאחור, למנוע את לידתו של היטלר, הכל הולך לעזאזל. תמיד יש איזו נקודת ג'ונבר כזאתי שאתה פונה בה והכל נהיה,
רותם: זה תמיד הסיפור כי זה שוב, תמיד הנסיבות מכתיבות את זה אבל בגלל זה גם החצי הראשון שאמרת. אמרת אוקיי, אם היא לא, מישהו אחר. מישהו אחר היה קצת שונה, אולי זה לא היה דימוי של מפלצת אבל היה משהו שהיה מראה עם הגלוויניזציה.
נועה: כן.
רותם: או טכנולוגיה אחרת. מתישהו החיבור בין טכנולוגיה והביקורת פלוס ההערצה שלו, היה יוצר את הז'אנר הזה. כאילו,
נועה: כן.
רותם: זה מתבקש. אותו דבר אוקיי, אני כבר לא זוכרת את עושים היסטוריה אבל כן, הרוע קיים שם. משהו היה קורה באירופה בשנות ה-40, אולי לא שואת היהודים אבל מלחמה הייתה קורית. השאלה היותר מעניינת בסיפור הזה זה מה אם סייקס פיקו לא נחתם או הסכמי וורסאי, זו השאלה. אם מישהו מצליח לתקן בנקודה ההיא. בקרוב פרק אולי. אז כן, תמיד זה הולך ככה. את לוקחת את זה לכיוון בכלל אחר. רגע מסיטה את השאלה, זה מאוד מעניין. משנה את המבט למבט הנשי שזה מה שחסר פה.
נועה: אם הייתה לנו את הדמות הזו על הכן שראוי לה, והייתה מקבלת את ההכרה כמי שפרצה את הדרך והייתה חתומה על הספר הזה בשמה, יכול להיות שהז'אנר שאני ואתה כל כך אוהבים ושהיום עובר באמת, לא היום, כבר לא מעט זמן עובר מהפכה דרמתית, פרוגרסיבית, חיובית ומרתקת, הוא היה נראה אחרת. היינו נלחמים היום מלחמות אחרות.
רותם: אני יכול לקחת את הכיוון שלך כבר ליותר אקסטרים. אם ז'אנר כזה משמעותי, מעניין ועתידני היה מזוהה עם אישה ומהפכה נשית פמיניסטית, אולי המהפכה הפמיניסטית הייתה מקבלת דחיפה ובוסט יותר מוקדם.
נועה: יכול להיות. אם היו נותנים לנשים את המקום לחלום על טכנולוגיה, לעסוק בטכנולוגיה, להיות מוכרות כמי שהן מבקרות אותה ומבינות אותה, אז עדה לאבלייס, שאגב הייתה הבת של לורד בירון, הייתה מקבלת יותר כבוד בתקופתה.
רותם: מי שלא מכיר, היא בעצם המתכנתת הראשונה פחות או יותר. כאילו בצורה מאוד לוגית וכמובן לא היה קוד וזה. אבל מכונות כי מה זה תכנות בסופו של דבר? לתת הוראות למכונה. אז היום אנחנו עושים את זה עם שורות קוד. פעם זה היה לפני 50 שנה, לא זוכר כמה זה היה, היה עם כרטיסיות. פעם זה היה מכני. לא הצלחתי לראות לעומק איך זה היה נראה. אבל לא משנה, היא הייתה נחשבת המתכנתת הראשונה. הייתה מתמטיקאית אם אני לא טועה.
נועה: נכון.
רותם: והייתה גם זוכה לכבוד שלה. וגם, הנה אתה צריך לשמוע סיפורי היסטוריה מאוד למטה כדי לדעת שאחת, ספק שמישהו בפקולטות למדעי המחשב מכירים אותה.
נועה: מכירים את השם. אז אני חושבת שאם החיבור הזה בין נשים וטכנולוגיה ומדע דרך הצומת הזו של מרי שלי ופרנקנשטיין היה נעשה מוקדם יותר, היינו רואות אסטרונאוטיות והיינו רואות מדעניות.
רותם: לא רק נשים שעושות את החישוב מאחורה כמו בסרט ההוא.
נועה: כן, "HIDDEN FIGURES" כאילו היינו רואות את המחשבים האלה בחזית והייתה הרבה יותר לגיטימציה לנשים בכלל לעסוק במדע. אפילו זה. זאת אומרת, העובדה שנשים מוסללות ללא הרף לכיוונים היותר הומניים, עדיין אפילו היום. אז זה יכול היה להיות אולי לא רדיקלית שונה, אבל זה יכול היה להיראות אחרת.
רותם: טוב, לנו רק נותר לדמיין. כמובן שהיסטוריה אלטרנטיבית אני חושב שאני נגיד רותם יפעת, אולי אני צריך לשנות את השם שלי אם אני אפרסם אי פעם משהו לרותם רוזנבאום, לחזור לשם. כי רותם יפעת זה כמובן שם של אישה. אבל כן, מה שהרבה פעמים בהיסטוריה אלטרנטיבית עדיין יכולים להתקדם, עדיין יכולים לשנות דברים ויותר לתת את המקום הזה. ונועה, תודה רבה, פרק מרתק בעיניי.
נועה: תודה רבה.
רותם: הלכת למקומות שלא חשבתי בצורה כיפית, אז אני ממש מודה לך.
נועה: תודה רבה.
רותם: ותודה לכם, עד פעם הבאה. להתראות.
את הפרק הזה כמו שאר הפרקים, תוכלו למצוא באתר שלנו, WHATIF.FM וכן באפל פודקאסט, ספוטיפיי, גוגל פודקאסט וכל אפליקציה בה אתם מאזינים לפודקאסטים. אני מציע לכם להירשם ולעקוב כדי להישאר מעודכנים כשפרק חדש יוצא. ואם אהבתם אותו, אשמח אם תשתפו עם אחרים, ככה הפודקאסט יגיע ליותר אנשים. אם אתם רוצים לדון על הפרקים, מזמין אתכם לקבוצה "מה אם – היסטוריה אלטרנטיבית".
תודה שהאזנתם. עד הפעם הבאה, אני רותם יפעת.